אני מרגיש שמרוב צרות אין לי מנוס אלא להתאבד. מה עושים?

שאלה:

מאת מאיר:

לכבוד הצדיק. עוברים עלי משברים כאלו עד שאיני רואה מנוס רק להתאבד. מה לעשות?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר תרומה כ"ו שבט ה'תשע"ב

שלום וברכה אל מאיר נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אתה צריך לדעת שרביז"ל הכריז בקול עמוק (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ע"ח) אין שום יאוש בעולם כלל, אסור להתייאש, אין דבר כזה להתייאש, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן מ"ח) שהעולם הוא גשר צר מאד והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל.

אתה צריך לדעת שעל כל אדם בלי יוצא מן הכלל, עובר כל מיני נסיונות קשים ומרים, ועיקר גבורת האדם שיכול להחזיק מעמד ולא נשבר משום דבר, וזה תלוי איזה עצבים יש וכו', ועצבים חזקים תלויים באמונה, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קנ"ה) כשבר ישראל יש לו אמונה בו יתברך, ויודע ועד אשר הכל לכל אלקות גמור הוא, אזי יש לו כח הגודל וכח הצומח, ושום רוח רעה רוח סערה יכול לשבור אותו, כי יש לו אריכות אפים שהיא מידה היקרה של הסבלנות, שעם המידה הזו יכולים לעבור את זה העולם בשלום.

בוודאי עברת בחייך הרבה נסיונות קשים ומרים וכו' וכו', והרבה אכזבות וכו' וכו', עם כל זאת זה לא נותן לך את הגושפנקה להתאבד וכו', מה אתה חושב שבקבר יהיה לך יותר טוב? הלא רביז"ל פירש (שיחות הר"ן סימן פ"ד) את המשנה (אבות פרק ד') 'ואל תאמר שהשאול והקבר בית מנוס לך', כי בעולם הזה שיש להאדם טירדות ועל הפרנסה, יכול להיות שיעקוץ וינשך אותו פרעוש והוא לא ירגיש, מחמת שמחשבתו טרודה באיזה מחשבה של פרנסה וכיוצא. אבל שם בקבר שאז אין להאדם שום טירדא ושום מחשבה אחרת, אז הוא שומע אפילו הרחישה וההילוך של התולעים איך הם רוחשים ובאים אליו, ומרגיש הצער של כל נשיכה ונשיכה. ואין שום דבר שיטרידהו וימנעהו מגודל צערו הקשה רחמנא ליצלן.

ולכן אני לא רואה את הפתרון שאתה רוצה לעשות לעצמך לרוץ לקבר וכו', עדיף שתיקח את עצמך בידיך, ותרגיל את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלך, וכל מה שמעיק ומציק לך, תדבר רק אליו יתברך, ואף שאני יודע שבהתחלה זה יבוא לך מאד מאד קשה, כי כשאדם חוטא, נפגמה אצלו האמונה, כמו שאמר רביז"ל (ספר המדות אות אמונה סימן כ"ב) הפשע של אדם מכניס כפירה באדם, ככל שאדם יותר חוטא, כך נבנה מחיצה בינו לבין הקדוש ברוך הוא, כמו שאמר הנביא (ישעיה נ"ט ב') "כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע", ולכן העצה להרבות בשיחה בינו לבין קונו.

ואפילו שנדמה לו בהתחלה שאף אחד לא שומע אותו, עם כל זאת יהיה רגיל לדבר אל הקדוש ברוך הוא, וזה יבוא לך מאד מאד קשה, כי בהתחלה ידמה לך כאילו אף אחד לא מתייחס אליך, ואף אחד לא שומע אותך, אבל אם תהיה עקשן על זה, לבסוף תראה את הנועם והעריבות שתרגיש, איך שהקדוש ברוך הוא כן שומע אותך וכן אוהב אותך, ואז כבר לא תרצה להתאבד, כי יהיה טעם לחייך וכו' וכו', כי כל אלו שרוצים להתאבד וכו', הוא רק מחמת שאיבדו את השפיות שלהם, ונדמה להם כאילו הם מיותרים בזה העולם וכו', ואף אחד לא אוהב אותם וכו', ואף אחד לא מתעניין בהם וכו', ואף אחד לא נותן להם תשומת לב וכו', עד שנכנסים בתוך עצמם ונסגר להם כל התקוות וכו', מה שאין כן כשאדם מרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלו, אזי הוא רואה שיש לו בית מנוס איפה לברוח, והוא הקדוש ברוך הוא שאוהב את כל בר ישראל, כמאמרם ז"ל (חולין צא:) חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבת, ואמרי לה פעם אחת בחודש, ואמרי לה פעם אחת בשנה, ואמרי לה פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעם אחת ביובל, ואמרי לה פעם אחת בעולם.

ולכן ראה לקחת את עצמך בידיך, ותרגיל את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ואז תראה שאתה לא לבד, ותבנה את האישיות שלך עד שלא תרצה כבר תשומת לב מאף אחד, אדרבה אתה תיתן תשומת לב להזולת.

ויען שבהתחלה בלתי אפשרי לדבר כל הזמן עם הקדוש ברוך הוא, ולכן בזמן הפנוי תשמע הרבה מוזיקה וכל מיני שירים המשמחים את האדם, וזכור גם זכור שיש לך עוד הרבה לתרום בזה העולם, כי אתה לא נמצא פה בזה העולם בלא תכלית, בוודאי יש כוונה עליונה למה אתה נמצא פה וכו' וכו', ולכן צא מעצמך וצא מהמחשבות האלו, ודע לך שמחכה עליך עתיד גדול אם תקיים את דבריי אלו שהם דברי רביז"ל.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך תמיד שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים