לאחר הרבה ויכוחים, אשתי ברחה ורוצה להתגרש. מה עושים?

שאלה:

מאת אברהם:
לכבוד מוהרא"ש שליט"א, אני נשוי כשנתיים וחצי וברוך השם יש לי ילדה בת שנה, מאז שהתחתנתי עם אשתי אנחנו רבים ומתווכחים הרבה, וכמעט שאין שבוע שעובר בלי מריבות. לפני כשבועיים אשתי אמרה לי שרוצה לעזוב אותי ולהתגרש, ניסיתי לשכנע אותה לא לעזוב והבטחתי לה שאני ישתנה, אבל היא בשום אופן לא רצתה. במוצאי שבת האחרון היא ארזה את הדברים שלה ועזבה להורים שלה, מוהרא"ש אני לא יודע מה לעשות אני לא רוצה להתגרש, לקח לי הרבה זמן עד שהתחתנתי ועכשיו שכבר יש לי ילדה אני לא רוצה לפרק את המשפחה, מוהרא"ש בבקשה תגידו לי מה לעשות, אני כבר מיואש.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר תרומה כ"ט שבט ה'תשע"ב

שלום וברכה אל אברהם נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

כל הגישה שלך אל אשתך היתה רק למלאות את סיפוקך וכו', ועליו הראיה שאתה בעצמך כותב שאין שבוע שלא היה ביניכם מריבות וכו', שכחת איך נראית כשהיית רווק לבד וכו', ואיך שהיה לך מר כמו שכתוב (בראשית ב' י"ח) "לא טוב היות האדם לבדו" והקדוש ברוך הוא חמל עליך ונתן לך אשה יקרה, ממש מתנה מהשמים, ואתה לא יודע איך להעריך את המתנה שהקדוש ברוך הוא נתן לך, וזלזלת בה וכו', דקרת אותה מילולית וכו', שזה עוון חמור, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (בבא מציעא נ"ט) לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה.

ואפילו להגיד שהאשה הייתה קשה מאד וכו', אתה צריך תמיד לזכור שגבר צריך להיות גבר וכו', ולתת תמיד תשומת לב להאשה ולכבד ולייקר אותה, כמאמרם ז"ל (יבמות סב:) האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן, עליו הכתוב אומר (איוב ה') "וידעת כי שלום אהלך"; ואמרו (בבא מציעא נט.) לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר (בראשית י"ב) "ולאברם הטיב בעבורה" והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא, אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו, (תכבדו ותייקרו את נשותיכם כדי שתתעשרו) ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ט) שעיקר העשירות בא בזכות האשה, ולכן עשית טעות חמורה שזלזלת באשתך ועכשיו אתה משלם על זה מחיר כבד וכו' וכו'.

אני לא מאשים העיקר אותך וכו', כי יכול מאד להיות שהאשה הייתה אשה קשה וכו', עם כל זאת הגבר צריך תמיד להיות גבר ולהשפיע אהבה, ולתת מחמאות, ולהתייחס אליה, ולעזור לה במה שרק יכולים, וזה עבודת גבר וכו', ואם הוא לא עושה את זה, אזי הוא האשה וכו', ולכן בעל צריך להיות חכם וכן וותרן, ולשתוק ולהבליג כשהיא מבזה וכו', או כשהיא צועקת וכו', ולקחת את זה לכפרת עוונות, כי הרי האשה היא עצם מעצמיך וכו', וכנראה שלא לימדו אותך מה זה נישואין וכו', ולכן בא לך מה שבא וכו', שברחה לך וכו', ואני בטוח אם היה לה טוב איתך, לא הייתה בורחת וכו', וכנראה שאתה לא מספר לי את הכל וכו'.

ידוע שרביז"ל הקפיד מאד מאד על כבוד האשה, ואמר (שיחות הר"ן סימן רס"ה) הלא הנשים הם סובלים צער ויסורים גדולים מאד מאד מילדיהם, צער העיבור והלידה והגידול, כאשר ידוע לכל עוצם מכאובם וצערם ויסוריהם בכמה אופנים הקשים וכבדים מאד מאד וכו' וכו', על כן ראוי לרחם עליהם ולייקרם, ולכבדם. ואמרו חכמינו הקדושים (יבמות סג.) 'דיינו שמגדלות את בנינו ומצלת אותנו מן החטא'.

ולכן צריכים לכבד ולייקר אותם מאד מאד, וזה יסוד גדול בחסידות ברסלב, שהבעל מוכרח לעזור לאשתו, ואם הוא רוצה להיות מקורב אל רביז"ל ולציית אותו, עליו הדבר הראשון לעזור לאשתו בכל המובנים.

העצה שאני יכול לתת לך עכשיו קודם שתשנה את כל הגישה שלך אל האשה, ותעבוד על המידות שלך וכו', לא להיות כעסן וכו', ולא להתפרע וכו', וללמוד להבליג ולסבול, ואז יהיה לך שלום בית אמיתי, אחרת יהיה פה גירושין.

תוריד את הראש שלך ותבקש ממנה סליחה ומחילה, ותראה לה את המכתב הזה, ותגיד לה שאתה מקבל על עצמך לקיים כל מה שכתוב פה, ואז טוב ורפא לך.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים