שאלה: מאת נתנאל: לכבוד הצדיק. רבינו כותב שאדם צריך לשפוט את עצמו, ועל ידי זה אין דין למעלה. איך שופטים את עצמו? ועל איזה מעשה צריך לשפוט את עצמו? השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: | ||
 | ||
בעזה"י יום ג' לסדר צו ד' ניסן ה'תשע"ב שלום וברכה אל נתנאל נרו יאיר ויזרח לנכון קבלתי את מכתבך. רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ט"ו) מי שרוצה לזכות לאור הגנוז, היינו שיאיר בו תמיד אמתת מציאותו יתברך, ויהיה בטל ומבוטל לגמרי אליו יתברך, וירגיש רק את אמתת מציאותו יתברך, הוא צריך לשפוט את עצמו, ועניין המשפט הזה הוא בפשיטות, האדם תמיד חושב שהוא כליל השלימות, ועל ידי זה אין לו שום יראה, אדרבה הוא חושב שאין כמוהו. מה שאין כן כשבר ישראל שופט עצמו על כל פרט ופרט מהנהגותיו, אז יתחיל לראות איך הוא רחוק לגמרי, וימצא בעצמו את כל חסרונותיו, ועל ידי זה יבוא לידי יראה, שהוא מתחיל לירא ולפחוד ממנו יתברך, כגון העיניים שלו איפה מסתכלים? האזנים שלו מה הם שומעים? האם הוא כעסן? על כל דבר קטן הוא מתעצבן? מה עם הפה שלו? מה הוא מדבר? כמה לשון הרע ורכילות וניבול פה ודברים בטלים הוא מדבר במשך היום? וכדומה וכו'. האדם צריך לשפוט עצמו על כל פרט ופרט מאבריו ומהנהגותיו, ואז על ידי זה יתחיל לירא ולפחוד ממנו יתברך, וזה כל הענין של התבודדות שלימד אותנו רביז"ל, להרגיל עצמו לדבר הרבה עמו יתברך. ובתפלה יש עשר בחינות, תודה והודאה ושאלת צרכיו וכו' וכו', ואחד מהם הוא לשפוט עצמו בכל דרכיו איך הוא מתנהג? האם אינו עובר על ציווי המקום ברוך הוא יתברך שמו. וזה אי אפשר אלא על ידי משפט ששופט עצמו על כל דבר, כי בלי זה האדם עלול לטעות לגמרי, יחשוב שהוא כליל המעלות כליל השלימות, בשעה שבאמת עדיין לא יצא מחול אל הקודש אפילו כחוט השערה וכו'. ולכן עניין המשפט הוא בתמימות ובפשיטות, מתחילים לחפש ולבקש בעצמו איך הוא מתנהג בכל דבר וכו' וכו', ועל ידי זה יזכה ליראה אמיתית, לירא ממנו יתברך, כי מאחר שהוא בעצמו שופט עצמו על כל דבר, על ידי זה אין עליו כבר שום דין למטה, כמאמרם ז"ל (ספרי שופטים) אם יש דין למטה אין דין למעלה, כי מאחר שכבר דן את עצמו בזה העולם, ועל ידי מדת היראה הוא ירגיש אור הגנוז, היינו אור אלקי שעדיין גנוז מרוב העולם. אשרי מי שאינו מטעה את עצמו בזה העולם, כמו שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן נ"א) את זה תקבלו ממני שלא יטעה אתכם העולם, כי העולם מטעה מאד, אדם יכול להיות גנב נואף רוצח וכו', ויחשוב שהוא הכי מושלם, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י"ח) שגם באמירת תורה יכולים להיות גנב נואף רוצח, ואנשים חושבים איזה צדיק הוא זה, איזה בעל מדריגה הוא זה, ואף אחד לא יודע את גריעות מעשיו וכו'. והצרה הכי גדולה שהוא בעצמו אינו יודע מי הוא, וכמו שהתבטא פעם רביז"ל ואמר, הלוואי שהיית מכיר את עצמך שעה לפני מותך כמו שאני מכיר אותך עכשיו, כי טבע של האדם לחשוב שהוא הגיע כבר לכליל השלימות, בשעה שעדיין רחוק לגמרי. ובפרט בעיתים הללו רואים אדם שהוא נואף גדול, עם כל זאת הוא דוחק עצמו להיות בראש וחושב אני ואפסי עוד, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן י"א) גיאות וניאוף תלויים זה בזה. ולכן ענין המשפט מאד מאד מוכרח ליראת שמים, תמיד ישפוט עצמו איך הוא מתנהג, האם אינו מטעה את עצמו. הקדוש ברוך הוא יזכינו להגיע אל זה בשלימות.
|
