אם לא חסר לי כלום, למה אני עצוב?

שאלה:

מאת חיים:
לכבוד הרב הצדיק. אני מגדיר את עצמי כבן אדם ממוצע, ואפילו שחי דיי טוב, לא חסר לי כלום ברוך השם, יש לי אשה ופרנסה טובה, אין לי על מה לבכות. אבל מצד שני, אני לא יודע למה אני ככה, אבל תמיד אני עצוב, ואני לא מצליח לצאת מזה. כאילו אני לא מצליח לשמוח מכלום וכל הזמן נתון בעצבות. רציתי לשאול את הרב מאיפה זה מגיע? ואיך אני יכול לצאת מזה?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר בהר בחוקותי כ"ב אייר ה'תשע"ב

שלום וברכה אל חיים נרו יאיר ויזרח

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א סימן רי"ד) שהקליפה המחטאת את האדם בניאוף נקראת על שם יללה וכו', ולכן כל מי שנכשל כבר באיזה חטא של ניאוף, עליו נופל כבידות גדול ונמשך אחר עצבות ומרירות ודכאון פנימי וקשה לו לצאת מזה. כי הקליפה הזו שנתהווה מתאוות ניאוף מתלבשת על האדם, והורסת לו את החיים. כי כל מי שנכשל בפגם הברית תאוות ניאוף אפילו רק במחשבה ויש לו רק הרהורים רעים, כבר מתלבשת בו הקליפה הזו שנקרא לילית על שם יללה ומכניס בו עצבות ומרירות ודכאון, ומכל שכן מי שמדבר ניבול פה, עליו מתגברים ביותר הקליפות והדימיונות, על אחת כמה וכמה כל מי שנכשל בפועל בניאוף רחמנא ליצלן, עליו מתלבשים הקליפות שהן הדימיונות ומוליכים אותו שולל, והוא תמיד עצוב וממורמר עד מאד, ומרוב עצבות ודכאונות שמסבבים אותו הוא מקלל את עצמו וכו', וחי חיים מרורים, וכל כך מר לו עד שהולך עם מחשבות של התאבדות רחמנא ליצלן.

ובאמת הכל דימיון אחד גדול, כי הוא יתברך עצם הרחמנות, כמו שאמר דוד (תהלים י"ח) "ארחמך הוי"ה חזקי" בזה שאני יודע שאתה אב הרחמן – זה מה שמחזק אותי, ואצלו יתברך שורה רק השמחה כמו שכתוב (דברי הימים ט"ז כ"ז) "עוז וחדוה במקומו" אצלו יתברך שם שרוי רק שמחה וחדוה, ולכן חמל הקדוש ברוך הוא בדור הזה ושלח אלינו צדיק גדול ונורא שהוא רביז"ל בעצמו, שהוא מרפא את נשמות ישראל ומוציא מהם את החיצים שירה בהם המלך האכזר שהוא היצר הרע (עיין סיפורי מעשיות מעשה י"ג מיום ו') לא מספיק שירה בו חיצים והכשיל אותו בניאוף שיקוץ תיעוב עירום וזיהום וכו', עוד זאת מכניס בו יאוש ודכאון עצבות ומרה שחורה, כאילו אין לו כבר שום תקווה ותוחלת וכו'.

אבל הצדיק האמת שהוא רביז"ל לוחם עמו ומוציא את נשמות ישראל מבית הבליעה שלו (עיין ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ח') בסוד (איוב כ') חיל בלע ויקאינו שהסטרא אחרא מוכרחת להקיא את הנשמות שבלעה וכו'. עם כל זאת יש להצדיק האמת עבודה קשה מאד, כי הס"מ וחיילותיו לא שותקים לו.

ולכן כל צדיק שיכול להוציא את נשמות ישראל מהקליפות, עליו מקים איזה רשע ערום טמא מטומא ומפרסם אותו בעולם כאילו הוא "רב" גדול או "צדיק מפורסם" גדול ובני אדם מצייתים אותו, והוא מרחק את אותם הנשמות מהצדיק האמת הרופא האמיתי היכול לרפאות את נשמות ישראל על ידי שמכניס בהם רוח חיים (עיין ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ח') ותקוה לחזור אליו יתברך. ומחיה ומחזק את כל הנשמות הנפולות בשבעה משיבי טעם (עיין ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ה') כי יש נשמות שנפלו וצריכים להחיות ולהשיב אותם בכל מיני מטעמים המשיבים את הנפש.

ולכן מאחר שזכית להתקרב אל רביז"ל הדבר הראשון שאתה צריך לציית אותו אשר רק זה נקרא התקרבות אם מצייתים אותו (עיין ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קכ"ג) העיקר והיסוד שהכל תלוי בו הוא התקשרות להצדיק, ולהשליך את שכלו המדומה, ולציית את הצדיק על כל אשר יאמר כי הוא זה.

ולכן מאחר שאתה יודע כבר מרביז"ל תעשה כל מה שביכלתך רק לשמוח, ותעשה עצמך כאילו אתה שמח ועל ידי זה תבוא לידי שמחה אמיתית. ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצוה גדולה להיות בשמחה ותיכף ומיד שרוצה להתקרב אל השם יתברך עבירה גדולה להיות בעצבות.

ולכן מאחר שנפגמת כל כך בפגם הברית בכל מיני ניאוף ותועבות רעות וכו', ועשית מעשים מגונים וכו', שעל ידי זה נתלבשו בך כל הקליפות שהם הדימיונות של יאוש ועצבות ומרירות, ולכן אתה מוכרח להתגבר על העצבות והדכאון שמסבב אותך, ואני יודע שזה מלחמה ארוכה, אבל זכור כי זה מלחמת קיום פשוטו כמשמעו.

הצדיק האמת שהוא רביז"ל מחדיר בך את הדעת האמיתי שלא תתייאש בשום פנים ואופן, וצעק בקול עמוק (עיין ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ע"ח) אין שום יאוש בעולם כלל. אין דבר כזה להתייאש, וזה לעומת זה הנחש הקדמוני מכניס באדם עצבות ועצלות (עיין ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קפ"ט) עיקר נשיכת הנחש הוא על ידי עצבות ועצלות.

וזה מלחמה תדירית, מצד אחד הצדיק האמת משמח את האדם ומראה לו את גודל רחמנותו יתברך, ואיך שגם הוא יכול להיות צדיק גדול אם יחזור בתשובה שלימה, ולהיפוך הס"מ וחיילותיו מכניסים באדם ייאוש והתרשלות וכו', ומראה לו איך שהכל שחור וכבר אינו שווה לשום דבר וכו', וכאילו הקדוש ברוך הוא שונא אותו, ולכן ראה מה לפניך אתה נמצא תמיד במלחמה עצומה "מלחמת קיום" מצד אחד הצדיק האמת מכניס בך התחזקות ומפיח בך "רוח חיים חדשה, אבל מצד שני הס"מ וחיילותיו מייאשים אותך ומכניסים בך תמיד עצבות ודכאון מרירות וכו'.

ולכן מאחר שזכית להתוודע מרביז"ל ראה מה לפניך שאמר בפירוש (ליקוטי מוהר"ן חלק ב סימן קי"ב) אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן. ולכן בוודאי יש לך תיקון גדול לתקן הכל, ועיקר התיקון לפגם הברית הוא רק להיות בשמחה להכריח עצמו עם כל הכוחות רק להיות בשמחה, וככל שתהיה בשמחה כך תמשיך על עצמך אורו יתברך בהארה נוראה ונפלאה מאד, ותאיר נשמתך באור גדול אורו יתברך הגנוז, וככל שיאיר עליך אורו יתברך על ידי שמחה – כן תבער את הקליפות שבראת מחמת עוונתיך, שזה מה שכתוב (תהלים ל"ד) "פני הוי"ה בעושי רע להכרית מארץ זכרם". ככל שתאיר בעצמך פניו יתברך היינו ידיעת אמתת מציאתו יתברך, כמו כן ל'הכרית מ'ארץ ז'כרם – תכרית את זכר הסטרא אחרא והקליפות שבראת מהחטא המגונה של מ'וציא ז'רע ל'בטלה.

ולכן דע לך שזה מלחמה תמידית, מצד אחד תמיד תמשיך עצמך אל העצבות והדכאון והמרירות מאחר שנפלת בפח יקוש של ניאוף שיקוץ תיעוב עירום וזיהום וכו', אבל מצד שני אם תציית את הצדיק האמת שהוא רביז"ל להיות אך ורק בשמחה, על ידי זה תבטל לגמרי את כל הקליפות, ויאיר עליך מלך הכבוד בעצמו ותתענג בזיוו שכינת עוזו יתברך.

ולכן הבוחר יבחר וכבר אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קצ"א) שיכולים לשבת בזה העולם שני אנשים זה נמצא בגיהנום וזה נמצא בגן עדן, זה שלא רוצה לקבל את דברינו אלו הוא נשאר ממורמר כל ימי חייו, ומר לו החיים והוא נמצא תמיד בעצבות ודכאון, ורואה רק חושך ואינו טועם שום טעם בחייו, אבל זה שכן מציית את הצדיק האמת, ומכריח עצמו להיות רק בשמחה ועושה כל מיני פעולות שבעולם ללכת עם אנפין נהורין פנים שמחות שוחקות ועליזות על ידי זה מרגיש טעם אור הגנוז בחייו, ומתענג בזיו שכינת עוזו יתברך.

אקווה שתראה מה לפניך.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים