האם עיקר ההתבודדות לדבר כל היום? או לייחד שעה מדויקת?

שאלה:

מאת עודד מאיר:
לכבוד הרב שליט"א. יהי רצון שהשם יתברך ישלח לרב רפואה שלמה וגמורה כדי שימשיך במפעל הקודש לקרב נשמות ישראל לאבינו שבשמים באריכות ימים ושנים ובבריאות איתנה, אמן. רציתי לשאול: הרב תמיד מציין שצריך כל היום לדבר עם השם יתברך וכפי שמביא רבנו ז"ל בתורה צ"ו ח"ב "שרצונו שיהיה לנו כל היום כולו התבודדות". האם יש עניין בנוסף לתפילות האישיות המצטברות במשך היום, בתוך הרכב, מהחניה לעבודה וכדומה, למנות גם שעה מדודה על השעון, וכפי שמזכיר רבנו ז"ל בתורה תורה הנ"ל: "שיהיה להם על כל פנים איזה שעה התבודדות". עד כמה צריך להיצמד לשעה כדי לקיים את ציווי רבנו ז"ל או שמא העיקר זה רק לדבר עם השם יתברך במשך היום מבלי לשים לב לשעון כלל? תודה רבה ובברכת החלמה מהירה.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

שלום וברכה אל עודד מאיר נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

תשואת חן לך על התפילות שאתה מתפלל על רפואתי והחלמתי המהירה, יעזור הקדוש ברוך הוא שכל התפלות שלך יתקבלו לרחמים ולרצון לפני אדון כל.

דע לך שקבלנו מרביז"ל מתנה נוראה ונפלאה מאד, שזה תפלה והתבודדות שיחה בינו לבין קונו, שבפירוש גילה לנו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ה) ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת. ותפלה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו, דהיינו בלשון אשכנז (במדינתנו). כי בלשון הקודש קשה לו לפרש כל שיחתו, וגם אין הלב נמשך אחרי הדיבורים, מחמת שאינו מורגל כל כך בהלשון, כי אין דרכינו לדבר בלשון הקודש. אבל בלשון אשכנז שמספרים ומדברים בו, קל וקרוב יותר לשבר לבו, כי הלב נמשך וקרוב יותר אל לשון אשכנז, מחמת שהוא מורגל בו. ובלשון אשכנז יכול לפרש כל שיחתו. ואת כל אשר עם לבבו ישיח ויספר לפניו יתברך, הן חרטה ותשובה על העבר, והן בקשת תחנונים לזכות להתקרב אליו יתברך מהיום ולהלאה באמת, וכיוצא בזה כל חד לפום דרגה.

ויזהר מאד להרגיל עצמו להתמיד בזה מדי יום ביום שעה מיוחדת, ושאר היום יהיה בשמחה [ומובן שמי שאינו מדבר בלשון אשכנז שקורין אידיש, רק מדבר לשון קודש, בוודאי ראוי לו לדבר בלשון קודש, או אם אחד רגיל לדבר בשפה אנגלית, או צרפתית וכו' וכו', שידבר בלשון שרגיל בה, כי העיקר צריך לדבר עם אמת אל הקדוש ברוך הוא, וזה נעשה כשמדבר בשפת האם שלו].

והנהגה זו הוא גדולה במעלה מאד מאד, והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך, כי זאת היא עצה כללית, שכוללת הכל. כי על כל מה שיחסר לו בעבודת השם, או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו יתברך, על הכל יפרש שיחתו ויבקש מאתו יתברך. ואפילו אם לפעמים נסתתמין דבריו, ואינו יכול לפתוח פיו לדבר לפניו יתברך כלל, אף על פי כן זה בעצמו טוב מאד, דהיינו ההכנה שהוא מוכן ועומד לפניו יתברך, וחפץ ומשתוקק לדבר, אך שאינו יכול, זה בעצמו גם כן טוב מאד, וגם יוכל לעשות לו שיחה ותפלה מזה בעצמו. ועל זה בעצמו יצעק ויתחנן לפניו יתברך, שנתרחק כל כך, עד שאינו יכול אפילו לדבר. ויבקש מאתו יתברך רחמים ותחנונים, שיחמול עליו ויפתח פיו, שיוכל לפרש שיחתו לפניו.

והנה רביז"ל רצה מאד שנדבר עמו יתברך כל היום, אך מחמת שקשה לאדם לדבר כל היום, אמר לכל הפחות שיהיה לו שעה התבודדות, ומובא בדבריו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ב) שעיקר הקושי שיש לאדם לדבר אל הקדוש ברוך הוא, מחמת חסרון אמונה, כי באמת אם היה יודע האדם ידיעה בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו, והקדוש ברוך הוא עומד בשעת התפלה ושומע התפלה, בוודאי היה מתפלל בהתלהבות גדול, והיה מדקדק מאד לכוון דבריו, ובשביל שהאדם אינו יודע זאת ידיעה בלב שלם, בשביל זה אינו מתלהב כל כך ואינו מדקדק כל כך, כל אחד כפי מיעוט שכלו וידיעתו, כן התנהגותו ודקדוקו וכו'.

נמצא כשיש לאדם אמונה פשוטה בו יתברך, ויודע ועד אשר אין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, ודבר גדול דבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, ובכל מקום שהולך שם נמצא הקדוש ברוך הוא, אזי תמיד מדבר אליו יתברך, והוא לא צריך לצמצם את עצמו לשעה אחת, אלא מהרגע שפותח את העינים מהשינה, עד הרגע שסוגר את העינים כשהולך לישון, הוא מדבר בתמימות ובפשיטות אליו יתברך, זה התענוג הכי גדול שיכולים להתענג, כי סוף כל סוף מה יש לאדם בזה העולם מלבד הקדוש ברוך הוא? ואמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קנ"ד) שעיקר מה שהגיע למדריגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות) שהיה מדבר הרבה. ומשיח הרבה בינו לבין קונו, ואמר תהלים הרבה בפשיטות. ועל ידי זה דייקא הגיע למה שהגיע, ואמר אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה, דהיינו חידוש כזה, הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כולה (כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כולה היה עושה ביום אחד), והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה של פראסטיק (פשיטות) באמת, ואמר איי איי פראסטיק.

גם אמר שדיבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו גם כן שלא הגיעו למדריגתם כי אם על ידי ענין פראסטיק, שעסקו בעבודתם עבודת השם יתברך בפשיטות גמור בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו וכו'. ועל ידי זה דייקא הגיעו למה שהגיעו, וחכמינו הקדושים אמרו (תנחומא וירא) אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל הוו זהירין בתפלה שאין מדה אחרת יפה הימנה והיא גדולה מכל הקרבנות וכו' ואפילו אין אדם כדאי לענות בתפלתו ולעשות חסד עמו כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים אני עושה חסד עמו.

וצריך שתדע שאפילו כשמגיע הזמן שקשה לדבר, ואין לו מה לדבר, בפירוש גילה לנו רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן ת"מ) אפילו כשאין יכולים לדבר בהתבודדות רק תיבת רבונו של עולם גם כן טוב מאד.

ולכן תמיד צריכים להרגיל את עצמו לדבר כפי אותיות א' ב' וכו', לבקש שיהיה לו א'מונה ברורה ומזוככת וכו', ושיהיה לו א'הבה לאהוב את הקדוש ברוך הוא, ושישמור לא להכשל בא'כילות אסורות וכו', וכן לבקש על שמירת הב'רית, ועל ב'טחון וכו' וכו', וכך יכול לעבור את כל הא' ב' במשך כל היום, ולבקש כל מה שרק נופל במחשבתו, ואי אפשר לתאר ולשער את גודל הזכות של אדם שתמיד מדבר אל הקדוש ברוך הוא, ואינו מצומצם בצמצום וכו' וכו', וכבר אמרו חכמינו הקדושים (ויקרא רבה פרשה ל' סימן ג') בדורות הללו שאין להם לא מלך ולא נביא לא כהן ולא אורים ותומים ואין להם אלא תפלה זו בלבד אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אל תבזה את תפלתם (תהלים ק"ב) "תכתב זאת לדור אחרון" מכאן שהקדוש ברוך הוא מקבל השבים, "ועם נברא יהלל יה" שהקדוש ברוך הוא בורא אותן בריה חדשה.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך תמיד שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.