יש לי בלבולים גדולים בעניין האכילה ואני אובדת עצות

שאלה:

מאת בתיה:
תודה רבה לכם על שהקדשתם מזמנכם כדי לענות על השאלה שלי. מאז שהתקרבתי לברסלב ראיתי שינויים רבים משמעותיים וגדולים בחיי. לאט לאט התחלתי להכניס את הנוכחות של ה' אל תוך חיי היומיום שלי. אני מנסה כמיטב יכולתי לוותר על הציפיות שלי של מה שאני רוצה מבחינה רוחנית, כדי שאני אוכל להיות כמו שה' רוצה ממני, בשמחה. אני מתעסקת הרבה עם רגשות שליליים אבל אני לומדת לאהוב את עצמי ולמצוא את הנקודות הטובות שלי. כבריחה, אני רצה אל הנוחות של אכילת המתוקים (עוגות, שוקולדים וכו') ובכך אני רוצה להרגיע את התחושה הרעה. אני נאבקת קשות עם התמכרות לאוכל, ניסיתי ללא הצלחה ללמוד שליטה עצמית.

אני במעגל קסמים של אכילה ואחר כך אני כועסת על עצמי נורא למה אכלתי ואז אני אוכלת שוב מתוך ייאוש למה אני לא יכולה לשלוט בעצמי. קראתי בתשובה שהרב כתב למישהו ששאל על תאוות אכילה וזה בלבל אותי מאוד. שמעתי את אותו הדבר בעבר שאי אפשר לשבור מידה, כי הנסיון לשבור מידה זה רק מחזק אותה. וגם למדתי שבעולם החסידי שעובדים על הנפש אנחנו לא נלחמים עם החושך, אלא אנחנו מביאים אושר. מאז אני במצב נורא של בלבול, אני לא יכולה להצליח בכל דיאטה או פעילות גופנית כי אני מפחדת לדחוף את עצמי הרבה. מצד אחד אני חושב מה עם שליטה עצמית, האם זה לא אחד ההיבטים העיקריים של עם ישראל? בהתחלה עבדתי על התאווה שלי והייתי אומרת לעצמי שזה כלום, רק אשליה חזקה. אבל עכשיו אני לא יכולה להשתמש בזה כי כל פעם אני מתחילה לחשוב על לרצות את האוכל ואז אני מתחילה לשמוע קול אחר בא ואומר "לא, זו לא הדרך לעשות את זה. אתה לא צריך להילחם בעצמך".

אני כל כך מבולבלת שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. כל השלווה הפנימית שלי מוקדשת לדילמה זו. האם העבודה שלי צריכה להיות רק להתפלל שאזכה לאכול בקדושה, כאשר באמת הרצון שלי הוא להיות בריאה ולהראות טוב. האם אני צריכה לאכול כל מה שאני רוצה אם כעבור דקה אני מדוכאת על זה? זה מאבק של רצונות. אם אני אוכלת אני כועסת, אם אני שולטת בעצמי אני מרגישה מקופחת. אנא נסו להסביר לי כיצד לנהוג כי אני כמעט יוצאת מדעתי. תודה.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר במדבר ב' סיון ה'תשע"ב

שלום רב אל בתיה תחי'

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אמר (שיחות הר"ן סימן נ"א) כנגד התאוות המטרידים את האדם, באמת אין נמצא שום תאווה כלל, כי אכילה ושתיה הוא הכרח לקיום הגוף וכו', רק שצריכים להתנהג בהם בקדושה ובטהרה, והשכל של אדם יכול לעמוד כנגד כל התאוות, כי הקדוש ברוך הוא "יהיב חכמתא לחכימין" (דניאל ב' כ"א) כי יש לכל אחד חכמה במוח, רק שצריכים להוציאם מכח אל הפועל, ובזה השכל לבד שיש לכל אחד בכח חכמתו, דהיינו מה שיש לו מעצם בריאתו, מלבד מה שהשם יתברך מוסיף ליתן חכמה לחכימין, בכח חכמתו לבד יכול גם כן לעמוד כנגד התאוות, ואפילו מי שכבר נמשך אחר תאוות עולם הזה ועבר מה שעבר ונפגם שכלו ונתבלבל ונתמעט, אף על פי כן במעט מעט שכל הנשאר יכול גם כן לעמוד, ואפילו נקודה אחת מן השכל יכולה לעמוד כנגד כל העולם עם התאוות, ובכל מקום שהוא יכולין להיות סמוכין לשם יתברך.

ולכן אני לא יודע למה את צריכה לבלבל את עצמך מענין תאוות אכילה? אדם מוכרח לאכול, אבל העיקר לאכול מאכלים בריאים, ולא עוגות וכו' וכו', שזה סם המוות לבריאות של אדם, ומשמין וכו', ולכן למה את צריכה להכנס בלחץ? רביז"ל אמר (ספר המדות אות דעת סימן ד') מזונותיו של אדם מולידין טבע באדם לפי טבעם, ולכן צריכים לאכול רק מאכלים בריאים, ולא אחר שאכלת מה שאכלת, את נכנסת בכעס על עצמך ובזה בעצמו את הורסת את הבריאות שלך, כי כך אמר רביז"ל (ספר המדות אות כעס סימן י"ד) כעס אחר אכילה מזיק מאד.

ולכן לדעתי תפסיקי לדאוג ולהכנס בלחץ, שזה לא מביא אותך לשום דבר, ואדם צריך לאכול שיהיה לו כח לעבוד את הבורא יתברך שמו, ויכולים להפוך את האוכל לקדושה, וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ב) שדייקא בעת האוכל אז דייקא נעשה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ולכן למה את צריכה לבלבל את עצמך מדברים כאלו?

לדעתי את צריכה לעבוד הרבה על נקודת השמחה, תיכף ומיד כשתהי שמחה ועליזה כבר לא יהיה לך שום בעיות, ולא תחשבי מתאוות אכילה וכו', ולא תכעסי על עצמך וכו', והכל הבל ורעות רוח, כי כשאדם הוא בעצבות ובמרירות ובדכאון, אז בא אליו כל המחשבות המבלבלות את האדם והורס לו את הבריאות, ולכן אני מאד מבקש אותך שתמסרי את נפשך להיות רק בשמחה, כי עם עצבות לא פועלים שום דבר, רק מסתבכים יותר ויותר, ואף שאני יודע שמרוב צרות ויסורים ומרירות שעובר עליך קשה לך להיות בשמחה, עם כל זאת את מוכרחת להכריח את עצמך עם כל הכוחות רק להיות בשמחה, כי כשאדם שש ושמח שום קליפה וסטרא אחרא לא יוכל לגשת אליך, כי הטומאה רק עצבות, מה שאין כן הקדושה זה רק שמחה, ובזה אשה יכולה למדוד את עצמה אם היא בהקדושה וכו', או אם היא בהטומאה וכו', שתסתכל איך שהיא מחזקת את עצמה בשמחה, כי השמחה מדביק את האדם אל האין סוף ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך תמיד שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפני תשכילי ותצליחי.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים