על אף רצוני הגדול לחזור בתשובה אני נופל יותר ויותר

שאלה:

מאת מרדכי:
שלום לכבוד הצדיק. אני משתוקק וכוסף כבר שנים שאזכה לחזור בתשובה אך למרות הרצון הגדול אני נופל נפילה אחר נפילה. איך זה הגיוני? מה אני עושה לא בסדר? תודה.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר שלח כ"א סיון ה'תשע"ב

שלום וברכה אל מרדכי נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

קודם כל אתה צריך לדעת, מה זה חזרה בתשובה? רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ה) שאדם צריך לזרוק את עצמו חזרה מאיפה שהוא בא, היינו הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו, והוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ובתוך כל עלמין, והנשמה של אדם היא חלק אלוק ממעל, והיא צריכה תמיד להיות דבוקה בו יתברך, אך כשאדם חוטא הוא נופל מהאמונה הזו, ועל ידי זה הוא ניתק לגמרי ממנו יתברך, עד שמסתובב בעולם התוהו וכו', וחושך ומר לו, כי כך אמר רביז"ל (ספר המדות אות אמונה סימן כ"ב) הפשע של אדם מכניס כפירה באדם, והרגע שיש לאדם כפירה בלבו, זה אבי אבות הטומאה.

וכן עיקר חזרה בתשובה זה רק לנתק את עצמו מכל העבר שלו, להדביק את נפשו בו יתברך, שזה אותיות תשוב ה', ה' זה הנפש של אדם שצריכים להדביקה ולהשיבה אליו יתברך.

ואתה צריך להבין שזה לוקח הרבה זמן עד שאדם נעקר מהרע שנפל אליה, ולכן אסור להתייאש בשום פנים ואופן, רק להמשיך להתפלל להקדוש ברוך הוא, לדבר אליו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו והבן אל אביו, וצריכים לדעת שזה לוקח זמן, ובין כך אף שיש לו עליות וירידות, צריך לדעת שכל העתקה שנעתק מהרע ומושך את עצמו אל הטוב, זה עושה רושם גדול בשמים, וכבר אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן י"ב) אלו הרוצים להיות אנשים כשרים ולהכנס בעבודת השם יתברך, ואזי יש להם בלבולים גדולים ומניעות גדולות, ואינם יכולים לתת עצה לנפשם איך לעשות, מחמת גודל הבלבולים והמניעות שיש להם, וכל מה שרוצים לעשות בעבודת השם יתברך, קשה להם לעשות כראוי,  צריכים שידעו, שזה בעצמו שהם מתייגעים ולהוטים לעשות איזה עבודה, או לקדש עצמו באיזה קדושה, אף על פי שאינם יכולים לגמור כראוי, זה בעצמו שהם מתייגעים ולהוטים אחר זה, הוא בחינת קרבנות בבחינת (תהלים מ"ד כ"ג) "כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה", ואיתא בזוהר (חיי שרה קכ"ד) שזה בחינת תפלה שהיא בחינת קרבנות.

היינו כשרוצים להתפלל ואין מניחין אותו ומבלבלין אותו בכמה מיני בלבולים והוא צריך לכמה יגיעות בשעת התפלה. ואזי אפילו אם אינו זוכה להתפלל כראוי, אף על פי כן היגיעה בעצמה שמייגע עצמו בכל כוחו ומוסר נפשו להתפלל כראוי, זה בעצמו הוא בחינת קרבנות בחינת "כי עליך הרגנו" וגו', וכמו כן בכל העבודות והקדושות שאדם רוצה לקדש עצמו ולעשות את רצונו יתברך ולחזור בתשובה שלימה אליו יתברך, אף על פי שאינו זוכה חס ושלום לקדש עצמו כראוי, אף על פי כן היגיעה בעצמה והיסורין והבלבולים שיש לו מזה מחמת שרוצה וחפץ לקדש עצמו, רק שאין מניחין אותו, זה בעצמו הוא בחינת קרבנות בחינת "כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה".

על כן אדם צריך לעשות את שלו תמיד, לייגע עצמו בעבודת השם יתברך בכל מה שיוכל. ואת כל אשר תמצא ידך לעשות, עשה, אף על פי שקשה עליו מאד, ונדמה לו שאין מניחין אותו כלל ומרחיקין אותו מאד מאד, ואינו זוכה לעשות כראוי שום דבר שבקדושה וכו', ואדרבה נדמה לו שמפילים אותו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא וכו', אף על פי כן עליו לעשות את שלו, ולא יתייאש בשום פנים ואופן, ויחזיק מעמד בכל מה שיוכל והשם הטוב בעיניו יעשה.

ולכן ראה מה לפניך, אל תהיה בטלן, על כל אחד ואחד שרוצה לחזור בתשובה אליו יתברך, עובר עליו את הנסיונות הקשים והמרים האלו, כי הקליפות מסבבים אותו לגמרי, עד שאינו רואה שום צד אור וכו', עם כל זאת אם יהיה חזק בדעתו שהוא את הקדוש ברוך הוא לא יעזוב, על ידי זה סוף כל סוף יתפרדו כל פועלי אוון, ויתגלה אליו מלך הכבוד בעצמו.

ולכן הרגל את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ואז טוב לך כל הימים.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים