שאלה: מאת לאה: שלום וברכה. אני דואגת תמיד לכל מה שצריך בבית בכל התחומים. האוכל, הכביסות והניקיון בסדר גמור, אך מה שקורה הוא שתמיד אני דוחה את התפילה. על ברכות השחר אני מקפידה, אך בסוף יום אני רואה שלא הספקתי להתפלל אפילו תפילת "שמונה עשרה" אחת. אני יודעת שתפילה היא זכות, וכמה שהיא חשובה. ויש לי יסורי מצפון יומיומיים בשל כך שאני עושה עוד דבר ועוד דבר, ולא תמיד זה הכי חשוב ודחוף, ואל התפילה איני מגיעה. השאלה היא עד כמה אני צריכה להתאמץ בשביל זה? יהי רצון שתהיה לכם רפואה שלמה ואריכות ימים מופלגת. השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' לסדר שלח כ"ג סיון ה'תשע"ב שלום רב אל ברכה תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. אשה אינה מחוייבת להתפלל את השלוש תפלות, אלא כשהיא קמה בבוקר היא אומרת ברכות התורה, וברכות השחר, וקריאת שמע וזהו, ולכן את לא צריכה להתבלבל משום דבר, רק להיות שמחה ועליזה על נועם חלקך שאת אשה מסודרת, ועוזרת לבעלך ולהילדים, ואמרו חכמינו הקדושים (ברכות יז.) גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים וכו', אמר ליה רב לרבי חייא נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן, במה הנשים זוכות? בזה שלוקחים את הילדים לתלמוד תורה שילמדו תורה, ומחכות על בעליהן שיחזרו מהכולל שלומדים שמה תורה. יש נשים שמהדרות להתפלל את השלוש תפלות, אבל רק בתורת נדבה ולא בתורת חיוב, ולכן שלא יהיה לך שום יסורי מצפון. אני מאד מאד מבקש אותך שתמסרי את נפשך להיות בשמחה, ואף שאני יודע שזה העבודה הכי קשה לאשה, כי אין עבודה שבא קשה לאשה כמו שמחה, כי טבע של אשה שנמשכת אחר העוביות והגשמיות, וכל כך חבל כי הנשמה מושכת רק לרוחניות ששם מקור השמחה, והגוף סוחב ומושך רק בגשמיות ששם מקור העצבות והמרירות והדכאון, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קפ"ט) עיקר נשיכת הנחש הוא עצבות ועצלות. ולכן אשרי האשה שיש לה שכל וקולטת תיכף ומיד שבו ברגע שנמשך עליה עצבות ומרירות ודכאון וכו', זה בא מצד הטומאה, ולהיפך כשתמשיך את עצמה אל השמחה, ולפקח את דעתה, זה בא מהקדושה, ולכן תראי מה לפניך, תמסרי את נפשך רק להיות בשמחה, ואז טוב לך כל הימים. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך תמיד שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפני תשכילי ותצליחי.
|