שאלה: מאת שושנה: השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
בעזה"י יום ג' לסדר קרח כ"ט סיון ה'תשע"ב שלום רב אל שושנה תחי' לנכון קבלתי את מכתבך.
היינו חינוך זה עבודה הכי קשה והכי יפה, כי אם רוצים להצליח עם ילדים, צריכים להכניס כללים בתוך הבית, לא עם כח, ולא עם צעקות וצרחות וכו', רק על ידי הסברה ולהיות תקיף בדעת וכו', אזי הילדים רואים שלא יכולים לעבוד על אבא או על אמא, אפילו שהם יזרקו את עצמם על הריצפה ויבכו וידפקו עם הראש על הריצפה וכו', ישתוללו וכו', יצרחו וכו', אם הם יראו שאבא ואמא חזקים בדעתם, אזי הילדים נשברים ומצייתים, ואדרבה כשיגדלו יתנו עוד תודה לההורים שחינכו אותם טוב, אבל אם ההורים לא חזקים ביניהם, ומכל שכן כשאבא אומר דבר אחד, והילדים מתחילים לצרוח ולצעוק ולבכות וכו', אזי האמא מרחמת וכו', ואומרת לאבא די מספיק תעזוב אותם וכו', או להיפך כשהאמא אומרת משהו, והילדים מתחילים לצרוח לצעוק ולבכות, אזי האבא מרחם וכו', ואומר להאמא די מספיק תעזבי אותם וכו', בזה הרסו במו ידיהם את חינוך הילדים, וזה ברור כשמש, ולכן קודם כל צריכים ההורים לסכם ביניהם מה הם רוצים וכו', ואז הם צריכים להיות חזקים בדעתם מאד, וזה החינוך הכי בריא שאבא ואמא יתאימו בדבריהם, ולא יראו פשרנות וכו' וכו'. כמובן שאסור ללכת עם ילדים באכזריות וכו', או בקמצנות וכו', צריכים לרחם עליהם, סוף כל סוף זה הילדים שלכם, אבל הכל צריך להיות עם גבולות, וגם את הגבולות לבצע צריך להיות עם חכמה ורחמנות ביחד, אבל בשום פנים ואופן לא באכזריות.
אני מקווה שתביני, והקדוש ברוך הוא יעזור שתצליחי בחינוך.
|