שאלה: מאת נפתלי: השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
בעזה"י יום ג' לסדר קרח כ"ט סיון ה'תשע"ב שלום וברכה אל נפתלי נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ס"ז) שהצדיק האמת פותח את העינים, מצד אחד להסתכל על גדלות הבורא יתברך שמו, ויראה ויבין וישכיל בעיני שכלו איך שמלא כל הארץ כבודו, ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ובתוך כל עלמין, אין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, וככל שאדם מכניס בדעתו את אמתת מציאותו יתברך, כמו כן הוא פותח את העינים והעיקר להסתכל על עצמו איך הוא מחזיק בהד' יסודות שלו, אש רוח מים עפר, שמשם נמשך כל התאוות של אדם (עיין לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד'), ולכן עושה הס"מ כל מה שביכולתו להעלים ולהסתיר את הצדיק האמת שהוא היופי והפאר של כל העולם, כי אם הוא היה מתגלה בעולם, אזי כל אחד היה מסתכל על גדולת השם יתברך ועל שפלות עצמו, ובשביל זה אנחנו צריכים לגלות ולפרסם את הצדיק האמת לכל העולם כולו, לגלות את העלמה וההסתרה שסביב רביז"ל, שהוא היופי והפאר והחן של כל העולם כולו. והנה ידוע מה שהרבי רבי אלימלך מליזענסק זי"ע אמר על מה שפירש רש"י "וקרח שפיקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו וכו'" [והוא מהמדרש במדבר רבה פרשה י"ח סימן ח'], כי הצדיק הגדול יש לו שתי עינים, עם עין אחת מסתכל תמיד על גדלות הבורא יתברך שמו, ועם עין אחת מסתכל על שפלות עצמו, והפגם של קרח היה שהסתכל רק על גדלות הבורא יתברך שמו, כי הוא היה מראשי העם, אבל לא הסתכל על שפלות עצמו, כי החזיק את עצמו מאד מאד גדול וכו', ולכן בא לידי טעות הזה. וזה הלימוד שאנחנו צריכים ללמוד מפרשת קרח, איך בא אדם לחלוק על צדיק האמת הדבוק בו יתברך, אין זה רק מחמת גאווה וגדלות וישות שנכנס בו, עד שהוא מחזיק את עצמו למשהו, וזה מה שסוחב אותו לחלוק על צדיק האמת הדבוק בו יתברך, כי כל המחלוקת שיש על איזה איש כשר, זה בא רק מחמת גאווה וגדלות וישות, כי המאמין האמיתי שמאמין בו יתברך ויודע שאין בלעדיו יתברך כלל והכל לכל אלקות גמור הוא, ודבר גדול דבר קטן נעשה רק בהשגחת המאציל העליון, על ידי זה הוא נעשה בטל בעיני עצמו לגמרי, וכבר לא מחפש שום כבוד וישות וכו', כי הרי הקדוש ברוך הוא נמצא פה, ואיך שייך לרצות איזה כבוד בשעה שהקדוש ברוך הוא נמצא פה, נמצא ככל שאדם מכניס בעצמו גדולת המקום ברוך הוא יתברך שמו, כמו כן נתבטל ישותו ומהותו לגמרי, וכעין שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ו') צריך האדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, וזה תלוי בזה, כי אם אדם מרבה בכבוד המקום, ממילא נתבטל כבודו לגמרי לגבי כבוד הקדוש ברוך הוא, כי איך יתכן שאדם ירצה כבוד בשעה שהקדוש ברוך הוא נמצא פה. ורואים מזה שבכל מחלוקת איפה שחולקים על צדיק אמיתי שבטל ומבוטל אל הקדוש ברוך הוא בקביעות, כל אלו שחולקים עליו הם בעלי גאווה ומלאים ישות וכו' וכו', ויש כח לבעל מחלוקת להמשיך מאתיים וחמישים ראשי עדה שגם כן יחלוקו, כי הגיאות זה שגעון, מי שנכנס בזה משתגע לגמרי, עד כדי כך שאמרו חכמינו הקדושים (פסחים ס"ו) כל המתייהר אם חכם – חכמתו מסתלקת ממנו, ונשתבש דעתו לגמרי, ואמרו (ילקוט שמעוני מלכים א' רמז קצ"ט) גסות הרוח שהיה לו לירבעם היא טרדתו מן העולם. והחמירו חכמינו הקדושים מאד מאד על עון הגאוה, עד שאמרו (סוטה ד:) כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודה זרה וכו', וכאילו כפר בעיקר וכו', וכאילו בא על כל העריות וכו'. אני חושב שפרשת השבוע הזו היא פרשה מאד מאד חשובה ללמד לקח לכל אלו שחולקים על הצדיק האמת, ורואים איזה סוף מר יש לכל אלו הרודפים אחר צדיק המוסר את נפשו בשביל עם ישראל, שבסוף נעקר מן העולם באופן מר מאד, וראו בחוש שכל אלו שרדפו את מוהרנ"ת ז"ל והפקירו את דמו וכו', לבסוף נעקרו מן העולם בבזיונות גדולים מאד וכו', ודבר זה שייך בכל דור ודור, וידוע מה שצדיקים פירשו (במדבר כ"ו י"א) "ובני קרח לא מתו", כי בכל דור ודור יש ניצוצי קרח החולקים על הצדיק האמת שהוא בחינת משה, כמובא בדברי מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי הלכות ראש חודש הלכה ו' אות ל"ה) כי בכל מחלוקת יש בו ניצוצי מחלוקת קרח דתן ואבירם וכו', עיין שם. וכן הוא (שם פריה ורביה ואישיות הלכה ה' אות ה') כי כל המחלוקת שבכל דור ודור על צדיקי אמת והנלוים אליהם יש בהם ניצוצי קרח, דתן ואבירם וכו', עיין שם. וכן הוא (שם נזקי שכנים הלכה ד' אות י"א). וזה עיקר מחלוקת קרח ועדתו על משה רבינו שהוא בכל דור ודור, כי בכל מקום שיש מחלוקת יש בהם ניצוצי קרח דתן ואבירם, כי כל צדיק אמיתי הוא בחינת משה והחולקים עליו הם בחינת קרח ועדתו שהיה בהם מאתיים וחמישים ראשי סנהדראות וכו', עיין שם. ולכן אשרי אדם שמתקרב אל הצדיק האמת שהוא רביז"ל, שפותח את עיניו לראות בגדולת הבורא יתברך שמו, והעיקר להסתכל על עצמו איך שאוחז בתיקון הארבע יסודות שלו, ואז יראה שיש לו הרבה מה לתקן וכו' וכו', וכבר אמרו חכמינו הקדושים (ילקוט משלי רמז תתקס"ד) כל המגביה עצמו בדברי תורה למה הוא דומה לנבלה שהיא מונחת והיה כל עובר ושב מניח ידו על חוטמו עד שהוא עובר ממנה. ולכן צריך כל אחד ואחד קודם כל לבדוק את נגעי ומומי עצמו לפני שהוא מחפש מומין וחסרונות אצל אחרים, ומכל שכן שלא ידבר על צדיק אמת הדבוק בו יתברך, כי סופו יהיה כקרח ועדתו, וראינו את זה בכל הדורות שכל אלו שחלקו על צדיק אמיתי, אפילו שבהתחלה חשבו שהם מצליחים וכו', אבל לבסוף נעקרו מן העולם, ונשאר שמם לשימצה לדורי דורות, השם יתברך יצילנו מהם ומהמונם.
|