בני בכורי מוציא אותי מדעתי, עד שאני מכה אותו

שאלה:

מאת אברהם:
רציתי לשאול את כבוד הרב. יש לי בן בכור בן עשרים וחמש. הוא עושה הרבה שטויות ומעצבן אותי, והרבה פעמים אני מכה אותו, כי הוא פשוט מוציא אותי מדעתי. אני יודע שזה לא טוב להשתמש בכוח, אך מה אפשר לעשות איתו אם הוא לא מבין שום דבר אחר?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר חוקת ד' תמוז ה'תשע"ב

שלום וברכה אל אברהם נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

חכמינו הקדושים אמרו (מועד קטן י"ז) דאמתא דבי רבי חזיתיה לההוא גברא דהוה מחי לבנו גדול אמרה ליהוי ההוא גברא בשמתא דקעבר משום "ולפני עור לא תתן מכשול" דתניא ולפני עור לא תתן מכשול במכה לבנו גדול הכתוב מדבר; ופירש רש"י דכיון דגדול הוא שמא מבעט באביו והוי ליה איהו מכשילו.

וכן מובא ברש"י (שם ל.) בשעה שהיה ידך תקיפה עליו הוי זהיר ללמדו תוכחות, ואיזה זמנו? משיתסר ועד עשרים ותרתין, בציר משיתסר אין בו דעת לקבל תוכחות כל כך, ואל תכביד יסורין ותוכחות, ויותר מעשרין ותרתין יש לחוש שלא יבעט, וזה עיקר, עיין שם.

וכן נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן ר"מ סעיף כ') המכה לבנו גדול היו מנדין אותו שהרי עובר על לפני עור לא תתן מכשול ולא מקרי גדול לדבר זה רק אחר כ"ב שנה או כ"ד שנה, ולכן אתה צריך מאד מאד להזהר בזה, ובכלל לתת מכות אפילו לבן צעיר זה לא חינוכי וכו', כל הענין של מכות זה בא מחמת העצבים, שאדם הוא עצבני, אזי הוא מוציא את העצבים שלו על אשתו או על הילדים שלו ונותן להם מכות, ואדם כזה הוא פשוט משוגע ומטורף, וצריך לקחת תרופות כדי להרגיע את עצמו, כי גם בכעס ועצבים צריכים לדעת לרסן את עצמו, אבל לא לשחרר את ידיו ולהכות על ימין ועל שמאל, שזה בא מרוח שטות שנכנס בו.

ומכל שכן כשמכים בן או בת גדולים שהם כבר בגיל עשרים וחמש, זה פשוט טירוף ושגעון וכו', ואוי ואבוי אם תוציא את העצבים שלך על הזולת ותתן לו מכות וכו', תקבל חזרה מנה אחת אפים וכו', ותסתכסך גם עם החוק וכו', ועוד תשב בבית סוהר וכו', ולכן תבקש הרבה ממנו יתברך שיוציא ממך את הכעס, ומכל שכן שלא תשתמש עם הידים שלך בעת שאתה כעסן ועצבני וכו', כי זה פשוט טירוף הדעת וכו'.

אדם צריך לדעת שהחיים לא קלים, אלא לכל אחד עובר מה שעובר, ואסור לאבד את עשתונותיו, וכבר אמר התנא (אבות פרק ד') איזהו גיבור הכובש את יצרו, שנאמר (משלי ט"ז ל"ב) "טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר", כי לפי זה עיקר היצר מה שמדבר הוא כעס, כי הוא מביא ראיה מהפסוק שאדם צריך להיות ארך אפים ומושל ברוחו, היינו שיקנה לעצמו מדת הסבלנות, ועליך לדעת כי עם סבלנות יכולים לעבור את זה העולם בקלות, ולכן תעבוד הרבה על מדת הסבלנות ואריכת אפים, ולא תשתמש עם הידים לתת מכות לאף אחד, ומכל שכן לילדיו.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך תמיד שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים