שמעתי רב בברסלב שאומר שאפשר לטוס לאומן למרות שהאישה מתנגדת

שאלה:

מאת מעוז:
שלום וברכה למוהרא"ש. אחד הרבנים בדורנו אמר באחד משיעוריו שאדם צריך לברוח לאומן בראש השנה אפילו אם אשתו בוכה מאוד, ומביא ראיה לדבריו מרבי נתן שנסע לרבינו והשאיר את אשתו לבד ובכתה הרבה. אשמח לדעת את דעתו של הצדיק בעניין ואיך זה מסתדר עם זה שרבינו הזהיר בקיום השולחן ערוך, ובזה לא נזהרים? הרי רבותינו אמרו לעולם יזהר אדם באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה וכו'.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ג' לסדר חוקת ו' תמוז ה'תשע"ב

שלום וברכה אל מעוז נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אתה צריך לדעת שרביז"ל הקפיד מאד מאד על שלום בית יותר מכולם, עד כדי כך שאמר והזהיר  (שיחות הר"ן סימן רס"ד) לכבד ולייקר את אשתו. כי אמר הלא הנשים הם סובלים צער ויסורים גדולים מאד מאד מילדיהם, צער העיבור והלידה והגידול, כאשר ידוע לכל עוצם מכאובם וצערם ויסוריהם בכמה אופנים הקשים וכבדים מאד מאד וכו' וכו', על כן ראוי לרחם עליהם ולייקרם, ולכבדם. וכן אמרו חכמינו הקדושים (בבא מציעא נט.) 'אוקיירו לנשיכו כי היכי דתתעתרו', וכן אמרו (יבמות סג.) 'דיינו שמגדלות את בנינו ומצלת אותנו מן החטא'.

ולכן צריכים לכבד ולייקר אותם מאד מאד, וזה יסוד גדול בחסידות ברסלב, שהבעל מוכרח לעזור לאשתו, ואם הוא רוצה להיות מקורב אל רביז"ל ולציית אותו, עליו הדבר הראשון לעזור לאשתו בכל המובנים, וזה דיבור של רביז"ל שלא יכולים לשנות בשום פנים ואופן, וכן אמר (שיחות הר"ן סימן רס"ג) מענין בני הנעורים ששכיח מאד שנעשה קלקול ביניהם ובין נשותיהם ונפרדים זה מזה איזה זמן, ולפעמים נעשה מזה פירוד לגמרי חס ושלום. ואמר שזה מעשה בעל דבר שמניח את עצמו על זה מאד לקלקל השלום של בני הנעורים כדי שיתפסו במצודתו חס ושלום על ידי זה. כי הוא אורב על זה מאד לתפסם בנעוריהם על ידי קלקול השלום בית חס ושלום שגורם בערמומיותו לקלקל השלום שביניהם והאריך בשיחה זאת כי זה מאד מאד נחוץ לאברכים לדעת איך להתנהג עם האשה.

והנה בענין ציון רביז"ל בוודאי אין למעלה מזה לנסוע בראש השנה אל רביז"ל באומן, אך אם האברך מתנהג כל השנה בדרך ארץ גדול עם אשתו, ויש ביניהם אהבה גדולה והבנה הדדית, והוא עוזר כל השנה לאשתו, ובפרט שמסביר לה מה זה ראש השנה, שאז הוא יום הדין שדנים את האדם על כל השנה וכו', וכן כותבים את התקציב על כל השנה וכו', וגוזרים גזרי דינים על כל השנה וכו', וצריכים עורך דין גדול מאד מאד שימליץ בעדינו, ורביז"ל הפליג מאד מאד במעלת הבא אליו בראש השנה, עד כדי כך שאמר (חיי מוהר"ן סימן ת"ה) הראש השנה שלי הוא חידוש גדול, והשם יתברך יודע שאין הדבר הזה בירושה מאבותי, רק השם יתברך נתן לי זאת במתנה, שאני יודע מהו ראש השנה, לא מבעיא אתם כולכם, בוודאי תלויין בראש השנה שלי, אלא אפילו כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי.

ואז כשבא ראש השנה, האשה תגרש את בעלה לנסוע אל ציון רביז"ל, ועוד תארוז לו מזוודה עם בגדים ואוכל בשפע, כידוע דבר זה.

ולכן למה צריכים לבוא לידי כך לצער את האשה ולברוח ולתת לה לבכות? זה אינו דרך וזה נגד דברי חכמינו הקדושים שאמרו (בבא מציעא נ"ט) לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה.

ולכן החכם עיניו בראשו וכבר מתחילת השנה הוא מכבד ומייקר את אשתו ועוזר לה, ומתרבה ביניהם הקשר וההבנה הדדית, ואז כשבא ראש השנה, נוסעים בשמחה עצומה וכו', ועוד חוזרים עם מתנה יפה להאשה שקונים על הדרך.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך תמיד שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים