בכל יום אני מנסה להתחיל מחדש, אך אני נופל שוב ושוב

שאלה:

מאת גדי:
שלום לכבוד הצדיק מיבנאל. בכל יום אני עושה התחלה חדשה ומנסה לשכוח מכל הצרות והקשיים שעוברים עלי, ובכל זאת בסופו של יום אני מוצא את עצמי בעצבות בדיכאון. תמיד אני נופל לעצבות בלי לשים לב. בבקשה תעזרו לי לצאת מזה.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר מטות מסעי כ"ה תמוז ה'תשע"ב

שלום וברכה אל גדי נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל צעק (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ע"ח) אין שום יאוש בעולם כלל, אין דבר כזה להתייאש, והיאוש יותר גרוע מהכל, כי זה לא מביא את האדם לשום תועלת, לא בגשמיות ומכל שכן לא ברוחניות, אתה צריך להבין שיאוש נובע משגעון של גאוה, אדם רוצה להיות משהו, וזה לא הולך לו, אז הוא מתייאש מהחיים שלו, ואמר הבעל שם טוב הקדוש זי"ע שרוב רובם של המשוגעים שהשתגעו, זה בא להם מחמת ריבוי הגאווה והגדלות שנכנס בהם.

ולכן איעצך ויהי אלקים עמך, הדבר הראשון תעשה כל מיני פעולות שבעולם להיות רק בשמחה, ואף שאני יודע שזה הדבר הכי קשה להשיג, כי שמחה זה אור גדול ונורא מאד, כי אצלו יתברך שורה רק שמחה, כמו שכתוב (דברי הימים א' טז, כז) הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו, ואמרו (שבת ל:) אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה; ואנשים חושבים ששמחה זה סתם עצה שנותנים לאדם במקום להיות עצוב וכו', תהיה שמח וכו', אבל זה לא נכון בכלל, כי הוא יתברך עצם השמחה, וכשבר ישראל עושה מצוה בשמחה, אומר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ה') נכנס בשמחתו יתברך, וכמו שכתוב (תהלים קמ"ט) "ישמח ישראל בעושיו", בשעה שבר ישראל עושה מצוה, הוא נכנס בעצם עצמיות אלקותו יתברך שציוה לעשות את המצוה, ואזי נתקיים (תהלים ק"ד) "ישמח הוי"ה במעשיו", שהקדוש ברוך הוא שמח עם האדם הזה שמקיים את המצוות בשמחה, כמו בעל מלאכה שעושה איזה כלי, והכלי הוא יפה, אזי הוא מתענג בה, והשמחה של הקדוש ברוך הוא היא מלובשת בהמצוה, כי הם אחדותו יתברך, ומי שעושה המצוה בשמחה, מהמצוה בעצמה, נמצא כשנכנס בהשמחה שבמצוה, הוא נכנס בשמחת הקדוש ברוך הוא ששמח במעשיו.

רואים מזה כשבר ישראל עושה מצוה אחת בשמחה, וכל כך שמח, עד שלא רוצה שום שכר בעולם, אלא מתענג מהמצוה בעצמו, וכל השכר שרוצה על המצוה, שיעזור לו הקדוש ברוך הוא לעשות עוד מצוה, שזה מה שהתנא אומר (אבות פרק ד') שכר מצוה מצוה, כי הוא נהנה מהמצוה בעצמה, אין עוד תענוג ונועם יותר מזה.

ולכן מה שאתה צריך קודם כל לשמוח מאד מאד שנבראת מזרע ישראל ולא עשני גוי כגויי הארצות, שזה השמחה העולה על כל השמחות, ואמר רביז"ל (ספר המדות אות שמחה סימן א') כשאדם עושה מצוה בשמחה בידוע שלבו שלם עם אלקיו.

ולכן אתה צריך לעבוד רק על נקודה אחת, נקודת השמחה, ולשמוע כלי זמר קלטות של שמחה וניגונים, ולשמח את עצמך שנבראת מזרע ישראל, ואחר כך תתחיל לשמוח עם כל מצוה ומצוה, כי כל בר ישראל אפילו הכי גרוע מלא מצוות כרימון, כמאמרם ז"ל (ברכות נז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" מאי רקתך, אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון; ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן פ') שאנחנו רואים שאפילו פושעי ישראל הערו את נפשם למות על קידוש השם, ובזה יכולים לראות גדולת כל בר ישראל, ולכן הדבר הראשון שכל יהודי צריך קודם כל לשמוח, והרגע ששמח מתרחב דעתו, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י') שעל ידי שמחה זוכים לישוב הדעת, ותיכף ומיד כשיש לו ישוב הדעת, אזי יוצא מהעצבות והדכאון והיאוש שלו, שזה לא מביא אותו לשום דבר רק להתאבדות רחמנא ליצלן.

ולכן הדבר הראשון שכל בר ישראל צריך קודם כל, רק לחזק את עצמו להיות בשמחה, ולעשות כל מיני פעולות שבעולם להיות בשמחה, ואפילו שהוא לא יודע עם מה לשמוח, שישמח עם נקודת יהדותו שלא עשני גוי, שזה השמחה הכי גדולה, מאחר שאנחנו רואים אל מה גויים ערלים טמאים מסוגלים להרוג בדם קר גברים נשים ילדים על לא דבר וכו', רק מפני שהם יהודים וכו', עם זה ראוי לנו לשמוח מאד מאד שנבראנו מזרע ישראל ולא עשני כגויי הארצות, והשמחה הזו שאדם שש ושמח עמו יתברך, זה יביא אותו אל המדריגה הכי עליונה שרק יכול להגיע, כמו שכתוב (תהילים ק"ד) "אנכי אשמח בהוי"ה יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם", הרגע שאדם שש ושמח בו יתברך, ממילא כבר אין חטאים, ואין רשעים, והוא חוזר בתשובה שלימה, אבל אני מוכרח להגיד לך שלהגיע לשמחה זה העבודה הכי קשה שרק יכול להיות, כי שמחה היא עצם אלקותו יתברך שכבר לא רוצה שום דבר רק את הקדוש ברוך הוא בעצמו, ומצייר בדעתו שמלא כל הארץ כבודו, והוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ובתוך כל עלמין, ואדם כזה ששש ושמח עם הקדוש ברוך הוא, הוא כבר לא רוצה להיות שום דבר, הוא רוצה רק לקיים עוד מצוה ועוד מצוה, והוא מחזר אחר קיום מצוות מעשיות דייקא, והוא שש ושמח עמהם, שזה המדריגה הכי עליונה שאדם צריך להגיע אל זה בזה העולם, ותיכף ומיד כשמגיע אל זה, הוא מרגיש אחרת לגמרי, וכבר אינו רוצה שום שכר, ואינו רוצה להיות מפורסם לרב ורבי וראש ישיבה ומנהיג וכו' וכו', הוא רוצה רק להכלל יותר ויותר באין סוף ברוך הוא.

ולכן תרגיל את עצמך לשמוע קלטות של ניגונים של שמחה, ותרקוד בכל יום מרוב שמחה, וזה ירחיב לך את הדעת יותר מהכל, אבל אני מוכרח להגיד לך שזה יבוא לך יותר קשה מכל העבודות שבעולם, כי על שמחה אורב הס"מ מאד מאד לא ליתן לבר ישראל לשמוח, ובאמת ראוי לנו לשמוח מאד מאד על נועם חלקינו שנבראנו מזרע ישראל, ועם ישראל הם עם קדוש רחמנים ביישנים וגומלי חסדים, כמאמרם ז"ל (יבמות עט.) שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים, רחמנים דכתיב (דברים י"ג י"ח) "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך", ביישנין דכתיב (שמות כ' י"ז) "בעבור תהיה יראתו על פניכם", גומלי חסדים דכתיב (בראשית י"ח י"ט) "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו" וגו', כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו.

אבל כדי שתזכה להגיע אל האור הכי גדול שהוא השגת אלקותו יתברך ששם שורה רק השמחה, על זה צריכים הרבה תפלות להתפלל להקדוש ברוך הוא, להתפלל בשפת האם שלו, ולבקש בכל יום ובכל שעה את התפלה הזו: רבונו של עולם זכיני להיות בשמחה תמיד, ואזכה להרגיש את השמחה ברמ"ח איברי ושס"ה גידי, עד שהשמחה תגיע לרגלי, שאזכה לרקוד בכל יום מרוב שמחה על גודל החסד שעשית עמדי, שנבראתי מזרע ישראל, ואני יכול לקיים את מצוותיך, אנא רחם עלי והרחק ממני את העצבות והעצלות, וזכני לדבר בכל יום עם אחרים משמחה, ואזכה לשמח את אחרים, ועל ידי זה גם אני אזכה לשמוח, ובזכות השמחה אזכה להכלל בך לגמרי, עד שלא אראה לפני עיני רק את אמתת מציאותו יתברך, איך שאתה מחיה ומהווה ומקיים את כל הבריאה כולה, וזכני לאמונה ברורה ומזוככת שאזכה לדעת בידיעה ברורה שאתה נמצא ואין בלעדיך נמצא, ועל ידי זה תמחול לי על כל עוונותי, ואזכה להכלל בך מעתה ועד עולם אמן סלה.

כי בלי תפלה זה לא ילך, כי שמחה זה אור כל כך גדול, עד שקשה לאדם להכניס בעצמו את אור השמחה, אלא על ידי תפלה ובקשה לבקש הרבה ממנו יתברך שיחוס וירחם עליך להיות תמיד בשמחה, ושלא יהיה לך שום עצבות ומרירות ודכאון, ואם תזכה להגיע לזה, אז כבר לא תשתגע משעמום, אלא תמיד תרקוד ותשמח יהודים אחרים, שזה עולה על הכל, כמאמרם ז"ל (תענית כ"ב.) רבי ברוקא חוזאה הוה שכיח בשוקא דבי לפט, הוה שכיח אליהו גביה, אמר ליה, איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי? אמר ליה, לא. וכו' אדהכי והכי אתו הנך תרי אתי. אמר ליה: הנך נמי בני עלמא דאתי נינהו. אזל לגבייהו. אמר להו, מאי עובדייכו? אמרו ליה, אינשי בדוחי אנן, מבדחינן עציבי. אי נמי, כי חזינן בי תרי דאית להו תיגרא בהדייהו טרחינן ועבדינן להו שלמא.

שאליהו יעיד על שני אנשים שהם בני עולם הבא, שכל עסקם היה רק לשמח ולבדח בני אדם, ולעשות שלום בין אחד להשני, כי באמת הס"מ עושה כל מיני פירודים בין נשמות ישראל, והוא נהנה לראות איך שאדם נמצא בעצבות ובמרירות ובדכאון ומיואש מהחיים שלו, ועל ידי זה הוא רב עם אשתו ועם הילדים שלו, ועם השכנים שלו, ועם כל בני אדם, אבל תיכף ומיד כשאדם זוכה להיות רק בשמחה, אזי הוא משלים עם כולם, ולכן תראה להיות תמיד בשמחה, ושום דבר בעולם לא יוכל לשבור אותך,  ותראה אל איזה נועם ועריבות תגיע, אני מאד מקווה להקדוש ברוך הוא שתחזור על המכתב הזה כמה וכמה פעמים ביום, עד שתראה לצאת מעצמך, ואז תגיע אל רב טוב הגנוז והצפון.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך תמיד שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים