שאלה: מאת משה: השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
בעזה"י יום ג' לסדר דברים ה' מנחם אב ה'תשע"ב שלום וברכה אל משה נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. אתה צריך להיות הכי מאושר בחייך שזכית כבר להיות שלוש עשרה פעמים באומן, ועשר פעמים בראש השנה וכו', איזה זכות יש לך זה אי אפשר להסביר לך, וכשתצא מזה העולם אז יתוודע לך הזכות הגדולה הזו וכו', ואמר מוהרנ"ת ז"ל עונש הגלגול זה עונש קשה מאד מאד, כי מי יודע באם שירד לזה העולם, אם לא יהיה לו יותר גרוע בחייו הגשמיים, ומכל שכן בחייו הרוחניים וכו', כי אדם סובל בזה העולם מה שסובל בימי חייו וכו', ומי אומר כשיחזור עוד פעם בגלגול, אם זה לא יהיה לו יותר גרוע וכו', עם כל זאת אמר מוהרנ"ת ז"ל אם הייתי יודע שבגלגול הבא אזכה להיות עוד פעם אחת אצל ציון רביז"ל, הייתי מתעקש לרדת עוד פעם בגלגול, עמוד וראה והתבונן מה זה לזכות להיות אפילו פעם אחת אצל ציון רביז"ל. בענין הירידות והנפילות שלך וכו', אני מוכרח להגיד לך שיש לך נשמה גדולה מאד, והס"מ לא עוזב אותך, ומפיל אותך תמיד בעצבות ובמרירות ובדכאון, ומייאש אותך כאילו אין לך שום תקוה וכו', וממך כבר לא יהיה שום דבר וכו', ובכל פעם אתה יורד ונופל יותר ויותר, ואתה מרגיש שעדיין לא הגעת אל המנוחה ואל הנחלה וכו'. האם אתה יודע מה זה מנוחה ומה זה נחלה? מוהרנ"ת ז"ל אמר (לקוטי הלכות ברכת השחר הלכה ה' אות מ"ב) על הפסוק (ויקרא כ"ב) "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים", שזה מרמז על ביאת שמשו, ביומו האחרון בעת פטירתו מן העולם, שהוא בחינת ביאת השמש של כל ימי חייו, שיש שעיקר גמר טהרתו יזכה רק אחר ביאת שמשו לגמרי, וכעין שאמרו חכמינו הקדושים (יומא פרק ו') שיש כמה וכמה שאף על פי שעשו תשובה והיה להם יסורים, עדיין תשובה ויום כיפור ויסורין תולין עד יום המיתה שמכפר. ועל כן כל מי שהוא נמצא במצב זה, אם יפול חס ושלום בדעתו מחמת זה שעובר עליו וכו', לא יזכה גם אחר יום המיתה שהוא אחר ביאת שמשו, לאכול מן הקדשים וכו', כי בודאי הטמא לגמרי ולא טבל עדיין אין מועיל לו הערב שמש, רק זה שהתייגע כל ימיו בכל מה שעבר עליו, והתחזק ברצון חזק מאד לא לעזוב את עצמו בשום פנים ואופן, ואפילו שעובר עליו מה שעובר וכו' וכו', עם כל זאת הוא מתחזק ולא מניח את רצונו להכלל בו יתברך, וטובל במקוה ומתחיל בכל יום להטהר עצמו וכו', אף על פי שלא עלתה בידו להטהר בשלימות, אף על פי כן לית רעותא טבא דאתאביד, אין רצון אחד שילך לאיבוד וכו', מכל שכן דיבור טוב ומעשה טוב שעושה וחוטף בכל יום וכו', אף שבין כך יש לו ירידות ונפילות ועליות וכו', עם כל זאת הוא לא עוזב את עצמו בשום פנים ואופן, ולא חוזר לאחוריו, עד שיזכה שיושלם טהרתו אחר ביאת שמשו ביומו האחרון, בסוד "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים", שהוא חלקו הטוב לעולם הבא שיזכה אליו תיכף אחר ביאת שמשו, ולא יצטרך להתגלגל ולסבול מה שצריך לסבול מי שלא הכין את עצמו כלל בימי חייו. כי אז ביום האחרון מתקבצים כל מה שחטף טוב בזה העולם בכל יום ויום, וכל רצון ורצון טוב שהיה לו בכל יום ויום כל ימי חייו, ורק זה הוא תקותו והשארתו לנצח. ואז ידע ויבין כל אחד ואחד החילוק שבין מי שהשתדל ורדף אחר התכלית ברצונות חזקים בכל יום אף על פי שלא זכה אליו בשלימות, ובין מי שלא השתדל כלל, וכמו שכתוב (מלאכי ג' י"ח) "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו", שיהיה חילוק אפילו בין מי ששנה פרקו מאה פעמים, למי ששנה פרקו מאה פעמים ואחד, כמאמרם ז"ל (חגיגה ט'). מכל שכן וכל שכן בין המשתדל לאינו משתדל. והעיקר כפי התקרבותו לצדיקי אמת הנכללים בזקנים דקדושה העוסקים להעלות כל הנפולים והרחוקים מאד מאד ממקומם שהם נמצאים שם וכו', שיבואו להכלל ברצון העליון אשרי שיאחז בהם. הרי שלך לפניך שלפעמים לא מראים לאדם כל ימי חייו איפה הוא אוחז, אז אדם צריך להיות חזק ולא להשבר משום דבר, ורק לעלות מעלה מעלה, ואפילו שיש לו בין כך ירידות ונפילות, לא ישים לב לכל זה וכו', כי מי שאוהב באמת את הקדוש ברוך הוא, לא איכפת לו אם יהיה לו עולם הבא או לא יהיה לו עולם הבא, הוא רק רוצה לעשות את רצונו יתברך, ולהיות נכלל באין סוף ברוך הוא, ולא מסתכל על שום ירידות ונפילות שבעולם. ולכן תיקח את עצמך בידיך, העיקר תעבוד רק על נקודה אחת, תמיד רק להיות בשמחה, שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו, כי כל החולאות הבאים על האדם כולם באים רק מחמת קלקול השמחה, ולכן צריכים למסור את נפשו בשביל להיות תמיד בשמחה, וחכמינו הקדושים אמרו (תנחומא שמיני) לפי שאין השמחה ממתנת לאדם לא כל מי ששמח היום שמח למחר ולא כל מי שמיצר היום מיצר למחר לפי שאין השמחה ממתנת לאדם. ולכן יעזור הקדוש ברוך הוא שתמיד יהיה השמחה מצויה אצלך, כי אין טוב מזה, ועל ידי שמחה מתרחב הלב ויכולים אחר כך לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולספר לפניו יתברך את כל אשר עם לבבו בתמימות ובפשיטות גמור, כי מה שאין האדם מתחזק לדבר אל הקדוש ברוך הוא, הוא מפני שנופל על לבו עצבות ומרירות ודכאון, אבל תיכף ומיד שמכריח את עצמו להיות בשמחה, אזי נפתח לבו לדבר אל הקדוש ברוך הוא.
|