שאלה: מאת מעוז: השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
בעזה"י יום א' לסדר שופטים ב' דראש חודש אלול ה'תשע"ב
שלום וברכה אל מעוז נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. חכמינו הקדושים אמרו (אבות פרק ג') כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת; היינו אם משתמשים רק עם החכמה שהיא המחשבה, על ידי זה אין כח לאדם לעמוד בהנסיונות הקשים והמרים שעוברים עליו, מה שאין כן אם הוא עוסק במעשים טובים, על ידי זה נטהרת מח מחשבתו שהיא חכמתו, ואמרו חכמינו הקדושים (כריתות ג:) עקימת שפתיו הוי מעשה, ופירשו צדיקים שזה סובב על תפלה, היינו כשאדם מרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא אפילו שהוא מבוהל ומבולבל וכו', ונמצא במדור הקליפות וכו', לבסוף יזכה לטהר את מח מחשבתו, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ע"ח) הדיבור נקרא אם הבנים, וכמו שהאם הולכת תמיד עם בניה, ואינה שוכחת אותם. כן הדיבור הולך עם האדם תמיד. וזהו (ירמיה ל"א) "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו", היינו שהדיבור זוכר אותו תמיד, והולך עמו אפילו במקום הטינופת וכו', עיין שם, נמצא שהעיקר הוא הדיבור לדבר הרבה עמו יתברך, על ידי זה מטהר את מח מחשבתו, ואין עוד דבר שמדבק את האדם כל כך אליו יתברך, כמו השיחה בינו לבין קונו, שזה התבודדות. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך תמיד שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.
|