האם "להחיות את עצמו בנקודות הטובות" זו לא גאווה?

שאלה:

מאת דן:
כבוד הצדיק שלום. ראשית אני מברך את הרב בבריאות איתנה, ושה' יחזק את הצדיק ויתן לו כוח להמשיך ולעודד אותנו עד ביאת הגואל. רבי נחמן כתב בספר ליקוטי מוהר"ן סימן רפ"ב שאדם צריך לחפש בעצמו את הנקודות הטובות שלו ולהחיות את עצמו בנקודות טובות אלו. האין זו מידת הגאווה? איך מבדילים בין גאווה שחז"ל שללו אותה מכול וכול לבין העצה החשובה של רבי נחמן שיהודי צריך לשמח את עצמו בנקודות הטובות שלו?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר שופטים ד' אלול ה'תשע"ב

שלום וברכה אל דן נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

תודה רבה על התפילות ועל האיחולים לרפואה שלימה.

אתה צריך לדעת כי על כל אדם בזה העולם עוברים משברים וגלים מבית ומבחוץ וכו', ואין אדם שלא יעבור עליו משבר בחייו הפרטיים וכו' והכלליים וכו', זה מפרנסה וכו', וזה משלום בית וכו', וזה מילדיו וכו', לא חסר לאדם צרות משונות, והאדם נשבר לאלף שברים, עד שיש אנשים שמתייאשים לגמרי מחייהם וכו'.

וגם אלו שלא מתייאשים מחייהם וכו' על כל פנים נכנס בהם דכאון פנימי שמתרשלים מטוב אמיתי ונצחי שהיו יכולים לעשות וכו', ואליהם בא רביז"ל ומגלה להם (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפ"ב) אשר צריך האדם לדון את עצמו לכף זכות, ולחפש ולבקש ולמצוא בעצמו נקודה טובה, כי איך יכול להיות שמימיו לא עשה איזה טוב וכו', איזה מצוה וכו', ובזה שיחיה את עצמו יתרחב לבו ודעתו, ויחזור אליו יתברך.

אבל פה לא מדברים מאיזה גאוה וישות וכו', אנשים שבורים ורצוצים, בגשמיות, שעובר עליהם משברים וגלים וכו', ברוחניות, שנכשלים ונופלים וכו', ואיך יש לאדם זמן ודעת ושכל שיכנס בו ישות וגאווה וכו', הוא רק צריך להסתכל על הקופה של שרצים שמונח תחתיו וכו', וכן על הצרות והיסורים העניות והדחקות שמסבבים אותו וכו', אזי איך כבר יכנס בו איזה מחשבה נפסדה של ישות וגאות וכו', ואליהם בא רביז"ל ומגלה להם סוד נורא ונפלא מאד, איך בר ישראל צריך לחזק את עצמו עם כל הכוחות לא להיות שבור וכו', ויחטוף כל מה שיכול בכל יום.

מובא (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קכ"ה) ששאל אחד את רביז"ל איך יפרש לעצמו מהפסוקים, שדוד המלך משבח את עצמו, כגון (תהלים פ"ו) "שמרה נפשי כי חסיד אני", וכיוצא בזה. השיב לו רביז"ל, זה צריכין לפרש על עצמו, כי צריכין לדון את עצמו לכף זכות, ולמצוא בעצמו איזה זכות ונקודה טובה, אשר בבחינת הנקודה טובה הזאת הוא בחינת חסיד, וכיוצא.

ואמר לו רביז"ל הלא אצל יהושפט כתיב (דברי הימים ב' י"ז) "ויגבה לבו בדרכי הוי"ה", שבדרכי השם יתברך ועבודתו יתברך הגביה לבו קצת. ואמר לו רביז"ל, הלא בבוקר אנו אומרים בתחילה: 'מה אנו מה חיינו' וכו', ואנו מקטינים עצמנו מאד, ואחר כך אנו אומרים 'אבל אנחנו עמך בני בריתך' וכו', שאחר כך אנו מחזקים עצמנו ומרימים את עצמנו, ואנו מספרים את גדולתנו, ומתפארים שאנחנו עמו בני בריתו זרע אברהם יצחק ויעקב וכו', כי כך צריכין להתנהג בעבודת השם, לחזק את עצמו בכל מיני אופנים שבעולם, ולא להיות שבור בשום פנים ואופן, כי העצבות והמרירות והדכאון מביאים את האדם שיפול אל נוקבא דתהומא רבה.

ורוב רובם של בני אדם שפורשים מהיהדות רחמנא לישזבן זה רק מחמת שהם מחזיקים את עצמם להכי גרועים וכו', ונדמה להם מאחר שכבר נכשלו במה שנכשלו וכו', מה כבר יועיל להם תשובה? או מה כבר יועיל להם לעשות מעכשיו מצוות? מאחר שכבר נכשלו במה שנכשלו וכו', ועל זה בא רביז"ל לחזק את כל בר ישראל שידון את עצמו לכף זכות, ועל ידי זה יצא מכף חובה לכף זכות, ויזכה להתעלות בתכלית העליה.

ומוהרנ"ת ז"ל מתחיל את ספרו הקדוש והנורא "לקוטי הלכות" עם הגילוי הנורא והנפלא הזה שאדם צריך להתעורר מהשינה העמוקה שישן ביאוש עמוק וכו', על ידי שימצא בעצמו נקודות טובות, וכתב שמשיח צדקינו יכבוש את העולם עם דרך זו.

אשרי מי שיטה אוזן קשבת אל רביז"ל ויקיים את זה בתמימות ופשיטות, ואז טוב לו כל הימים.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים