האם צריך לכוון בשם אדנות "אדון הכל היה הוה ויהיה" או להתפלל בפשיטות ותמימות ללא כוונות?

שאלה:

מאת עמרם:
שלום רב למו"ר מאור עינינו, הצדיק מוהרא"ש שליט"א. שמעתי מחמי שפעם שאל את כבוד תורתו ולא השיב לו דבר ברור, אין ולאו ורפיא בידיה, ואמרתי אשלח שוב את השאלה על מנת שכבוד תורתו יענה בישוב הדעת בהיותו יושב על הספרים (השאלה נשאלה בקבלת הקהל באומן). השאלה היא כזאת: רבינו הצהיר שחסידיו יכולים לקמט את ספרו ככל שירצו, רק לא לשנות מהשולחן ערוך כהוא זה. ומאידך, הוא אמר לחסידו "גאט כפשוטו לא טוב לך?" כלומר: לא צריך לכוון "אדון הכל היה הווה ויהיה" באמירת השם, אלא אלוקים כפשוטו. וזה לכאורה נוגד את השולחן ערוך! אשמח לתשובה מכבוד תורתו. בברכת התורה, עמרם.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר כי תצא ט' אלול ה'תשע"ב

שלום וברכה אל עמרם נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אדם צריך להחדיר בעצמו את אמתת מציאותו יתברך, אשר אין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, והוא יתברך מחייה ומהווה ומקיים את כל הבריאה כולה, ודומם צומח חי מדבר זה לבוש לגבי האין סוף ברוך הוא, כי הרי בכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם מסתתר, ואל מח נקי כזה וכו', לחשוב תמיד רק ממנו יתברך, זה זוכים על ידי ריבוי שיחה בינו לבין קונו, שצריכים להרגיל את עצמו לדבר הרבה אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלו בתמימות ובפשיטות גמור עד מאד, וזה מה שמנקה את המח והמחשבה מכל מיני לכלוך וזוהמא וכו' וכו'.

ותיכף ומיד כשבר ישראל מחדיר בעצמו השגה זו שאין בלעדו יתברך כלל, והכל לכל אלקות גמור הוא, אז כשרק אומר ברוך אתה הוי"ה וכו' וכן בכל פעם שמזכיר את שמו יתברך וכו', כבר מרגיש שהוא מדבר פנים אל פנים אל הקדוש ברוך הוא, ובזה בעצמו כבר נכלל הכוונות פשטיות מה שכתוב בשולחן ערוך (אורח חיים סימן ה' סעיף א') יכוין בברכתו פירוש המלות כשיזכיר השם יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל ויכוין בכתיבתו ביו"ד ה"א שהיה והווה ויהיה ובהזכירו אלקים יכוין שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם.

כי הרגע שאדם רק חושב מהקדוש ברוך הוא, ולא מסיח דעת ממנו ולכן כשמדבר עמו יתברך, אומר ברכה או מזכיר את שמו יתברך, בזה בעצמו נכלל כבר הכוונה בפשטות, אבל לזה צריכים מח נקי לגמרי, עד שלא יהיה למראה עיניו רק הקדוש ברוך הוא, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ה) שאדם צריך להגיע בתפלתו לביטול כזה, שגם את עצמו לא יראה, אלא את הקדוש ברוך הוא בעצמו, ואז ממילא כבר נכלל הכל בזה וכו', וזה מה שאמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן תי"ד) לאחד ששאל אותו על ענין מה שנאמר בשולחן ערוך לכוון בשעת אמירת הוי"ה וכו', השיב לו רביז"ל ומה חסר לך כפשוטו אדנ"י גאט וכו', כי על ידי האמירה בכוונה פשוטה זאת מחוייבים לרעוד ידיו ורגליו וכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו של האדם; ובזה בעצמו כבר נכלל כל הכוונה פשוטה ויותר מכל הכוונות והיחודים והשמות וכו.

ולא בחינם שמובא בשולחן ערוך

(אורח חיים סימן צ"ח סעיף א') המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המילות שמוציא בשפתיו, ויחשוב כאילו שכינה כנגדו, ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו, עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו, ויחשוב כאילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם, היה מסדר דבריו, ומכוין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חוקר כל המחשבות. וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם, עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות, ולהתגברות כח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה, ואם תבוא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה, ישתוק עד שתתבטל המחשבה, וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש: הגה ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו; עיין שם.

הרי שלך לפניך שדברי רביז"ל מכוונים בדיוק כמו שכתוב בשולחן ערוך, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ק"כ) שעיקר התפלה הוא רק לכוון פירוש המילות, ואצל הצדיקים האמיתיים הגדולים במעלה אצלם כל הכוונות של האריז"ל הם פירוש המילות, שבפירוש המילות שלהם כלולים כל הכוונות, עיין שם, אקווה שתבין דבר מתוך דבר, שרביז"ל לא נוטה כהוא זה מהשולחן ערוך, ושניהם הם דבר אחד ודו"ק.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים