מדוע יש צדיקים שנענשו עבור תפילתם שהתפללו במסירות נפש?

שאלה:

מאת ישי:
יישר כח לצדיק על כל המסירות נפש בשבילי, ובפרט על המתנה של "דרך הלימוד" של אמירה בלי הבנה, אשר רק בזכות זה אני לומד.

רציתי לשאול: מה הפירוש של "הטיח דברים כלפי מעלה"? כי בדף היומי של היום ושל אתמול (ברכות, דף לא. ולב:) נראה שכל הצדיקים כמו חנה, משה ואליהו עשו כן, וכנראה שזוהי מעלה שהתעקשו עם הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא נתן להם מבוקשם. וכן אמרו חז"ל: "למנצח" אשרי למלך שמנצחים אותו ושמח. ואולם במסכת תענית אומרים: לוי איטלע, מפני שהטיח דברים כלפי מעלה, וכן בפרשת וארא: משה רבינו אמר: "למה הריעות לעם הזה" והקדוש ברוך הוא כעס עליו. גם רבינו ז"ל מפליג במעלת טענות ואמתלאות להקדוש ברוך הוא. אם כן, איך מסתדר כל זה ביחד?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ג' לסדר כי תבוא י"ז אלול ה'תשע"ב

שלום וברכה אל ישי נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

יש הפרש גדול בין תפלת הצדיקים שמבקשים ומתעקשים ומתחננים שיתן להם הקדוש ברוך הוא שאלתם, ולא עוזבים אותו יתברך כביכול, ויש להקדוש ברוך הוא נחת שמנצחים אותו, כמאמרם ז"ל (פסחים קי"ט.) למנצח מזמור לדוד, זמרו למי שנוצחין אותו ושמח, בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא, מדת בשר ודם, בשר ודם מנצחין אותו ועצב, אבל הקדוש ברוך הוא נוצחין אותו ושמח.

אבל לוי אמרו חכמינו הקדושים (תענית כ"ה.) הטיח דברים כלפי מעלה, שאמר רבונו של עולם עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך וכו', על זה קיבל את העונש שנעשה חיגר וכו'. וכן מצינו אצל משה רבינו שאמר להקדוש ברוך הוא (שמות ה') "למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני: ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך", ובשביל זה קיבל את העונש שלא יוכל כבר להכנס לארץ ישראל, כמאמרם ז"ל (סנהדרין קי"א ומובא בפירוש רש"י) "עתה תראה" וגו' – הרהרת על מדותי לא כאברהם שאמרתי לו (בראשית כ"א) "כי ביצחק יקרא לך זרע" ואחר כך אמרתי לו "העלהו לעולה", ולא הרהר אחר מדותי, לפיכך "עתה תראה", העשוי לפרעה תראה ולא העשוי למלכי ז' אומות כשאביאם לארץ; עיין שם.

ואף שמשה רבינו מסר נפשו בשביל עם ישראל, ולא יכל לסבול את צרת ושעבוד ישראל, עם כל זה מאחר שביקש ככה, אמר לו הקדוש ברוך הוא שלא יראה את עם ישראל איך שנכנסים בארץ ישראל וכו', אבל הלשון של לוי איך שהוא התבטא, על זה קיבל את העונש שנעשה חיגר, כי לא מבקשים ככה את הקדוש ברוך הוא, אלא ברחמים ובתחנונים, וכבר אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קצ"ו) על המשנה (אבות פרק ב') וכשאתה מתפלל אל תעשה תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים וכו', כי אסור לאדם לעמוד עצמו על שום דבר, היינו שאסור להתעקש בתפלתו שהקדוש ברוך הוא יעשה לו דווקא את בקשתו, כי זה הוא כמו לוקח דבר בחזקה, בגזילה. רק צריך להתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים, אם יתן השם יתברך יתן, ואם לאו לאו, וזה 'אל תעשה תפלתך קבע', מלשון גזילה, כמו שכתוב (משלי כ"ב) "וקבע את קבעיהם נפש". היינו שכל מה שהוא מבקש, הן פרנסה או בנים או שאר צרכים, אסור להתעקש ולעמוד עצמו בתפלתו, שדווקא יעשה הקדוש ברוך הוא את תפלתו, כי זה הוא תפלת קבע שלוקח הדבר בחזקה בגזילה, רק יתפלל רחמים ותחנונים.

ועל זה אדם יכול להעמיד את עצמו ולהתעקש ולא לעזוב את הקדוש ברוך הוא עד שלא יראה ישועה, אבל הכל בבחינת רחמים ותחנונים, ולכן יש הפרש בין שניהם, אקווה שתבין.

העיקר תהיה חזק להתבודד בכל יום עמו יתברך, ולבקש ממנו יתברך כל מה שאתה צריך, כי רביז"ל גילה לנו ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ה) ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת. ותפלה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו וכו', והנהגה זו הוא גדולה במעלה מאד מאד, והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך, כי זאת היא עצה כללית, שכולל הכל. כי על כל מה שיחסר לו בעבודת השם, או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו יתברך, על הכל יפרש שיחתו ויבקש מאתו יתברך.

ובענין סדר דרך הלימוד המתנה הזו נתן רביז"ל ולא אני, כמובא בדבריו ז"ל (שיחות הר"ן סימן ע"ו) ומבואר באריכות בקונטרס "סדר דרך הלימוד", אשרי מי שלא מטעה את עצמו ולומד כל יום על פי הסדר הזה, ואז יזכה להספיק הרבה מאד.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך כתיבה וחתימה טובה