שאלה: מאת שלמה זלמן: לכבוד הרב שליט"א, אני מתפלל עבורכם בכל יום שתתרפאו, אתם המתנה הכי יפה שאלוקים נתן לעם ישראל. רציתי לשאול איך אני יכול להיות מאושר עם מה שיש לי כשאני רואה שלאחרים יש יותר ממני והולך להם יותר טוב ממני? האם אני צריך להשלות את עצמי שלי יש יותר מהם אפילו שזה לא נכון? עוברים על משפחתי קשיים שאפשר להשתגע מהם ממש, ואפילו שאחרים שואלים אותי איך אתה מחזיק מעמד, בזה לבד אני רואה איך שאצלי יש בחינת דין יותר מאחרים. איך אני אמור להתמודד עם זה? תודה לכם על שאתם מוצאים את הזמן לענות לי הקטן, ואני בטוח שעם תשובתכם תעשו לי ולנשמתי טוב, ואם תוכלו להתפלל עלי שכבר אזכה להשתנות לטובה, כי בזה חפצתי. השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
בעזה"י יום ג' לסדר נצבים כ"ד אלול ה'תשע"ב שלום וברכה אל שלמה זלמן נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. תודה רבה מאד על התפלות ועל האיחולים לבריאות, וכל המברך מתברך מפי אל עליון. אתה צריך לדעת שחכמינו הקדושים אמרו (אבות פרק ו') ואל תתאוה לשולחנם של שרים, ששולחנך גדול משולחנם וכתרך גדול מכתרם; אדם תמיד מתאווה לדברים שחושב שלאחרים יש יותר ממנו וכו', על זה מזהירנו התנא הקדוש 'ואל תתאוה לשולחנם של שרים', כי מה יש לך עם אחרים? ואף שנדמה לך שלהם יש יותר ממך, אני מוכרח להגיד לך שתזכור 'ששולחנך גדול משולחנם' שתמיד תזכור שהשולחן שלך הרבה יותר גדול משולחנם של אחרים, ועם כל זאת שאתה רואה שאחרים יש להם הרבה יותר ממך, על זה תדע לך כי 'וכתרך גדול מכתרם', וזה הלימוד העמוק שגילה לנו רביז"ל על הפסוק (יחזקאל ל"ג) "אחד היה אברהם" שאברהם עבד את השם רק על ידי שהיה אחד, שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם, ולא הסתכל כלל על בני העולם, שסרים מאחרי השם ומונעים אותו, רק כאילו הוא אחד בעולם; ופירש מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי הלכות פסח הלכה ט') שכל הירידות והנפילות שיש לאדם הוא רק מחמת שמסתכל על הזולת וחושב שלהזולת הולך יותר טוב ממנו, ולכן הוא מקנא את השני וכו. ובאמת רביז"ל גילה לנו (סיפורי מעשיות מעשה ט') מהחכם והתם, שהחכם הלך עם חכמות ותמיד הסתכל על אחרים, אז לבסוף עבר את החיים שלו חיים ממורמרים מלא עצבות ודכאונות וכו' וכו', עד שנפל בביצה גדולה ולא יכל לצאת מזה, מה שאין כן התם היה תמיד שמח, ואף פעם לא הסתכל על אחרים, ואפילו בשעה שאשתו שאלה אותו למה זה מרוויח כך וכו', וזה מרוויח כך וכו', וכולם מרוויחים יותר ממך וכו', ענה ואמר לה מה יש לי עם אחרים? זה מעשה שלו וזה מעשה שלי, מה צריכים להסתכל על הזולת? ובפרט כשנעשה חשבון אני מרוויח מיד ליד כך וכך, מה אני צריך להיות בעצבות, והיה רק בשמחה, והאריך מוהרנ"ת ז"ל בדיבורים נפלאים שזה כל הענין של ספירת העומר, שנאמר בה (ויקרא כ"ג ט"ו) "וספרתם לכם", לכם דייקא, היינו שכל אחד צריך לספור את הימים לעצמו, לא צריכים להתבלבל מאחרים כלל. ולכן אני מאד מבקש אותך תרגיל את עצמך להסתכל על החסדים והרחמים גמורים שעשה איתך הקדוש ברוך הוא, ואז תראה איזה אבא יקר יש לך בשמים, שהוא דואג לך ועוזר לך, ואתה בריא, ואשתך בריאה, והילדים בריאים וכו' וכו', ובתוקף הצרות והיסורים שלך הוא זן ומפרנס אותך וכו' וכו', ותמיד תחפש אחר ההרחבות שתמצא בתוך הצרות שלך, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קצ"ה) על הפסוק (תהלים ד') "בצר הרחבת לי" היינו שגם אפילו בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לנו, כי אם יסתכל האדם על חסדי השם יתברך, יראה שאפילו בעת שהשם יתברך מצר לו, גם בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לו, ומגדיל חסדו עמו, וזה "בצר הרחבת לי", היינו אפילו בתוך הצרה בעצמה, נתת לי הרחבה בתוכה, מלבד מה שאנו מצפים שהשם יתברך יושיענו בקרוב מכל הצרות, וייטיב עמנו מאד, אך אפילו גם בהצרה בעצמה מרחיב לנו. ואמרו חכמינו הקדושים (ירושלמי תענית פרק א' הלכה ט') "בצר הרחבת לי" כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כל צרה שהייתי נכנס לה אתה הייתה מרחיבה לי, נכנסתי לצרתה של בת שבע ונתת לי את שלמה נכנסתי לצרתן של ישראל ונתת לי את בית המקדש; היינו שבתוקף הצרות והמרירות והבזיונות שעבר עליו וכו', מצא הרחבות בתוך היסורים שלו, וזה דרך והנהגה טובה שאדם צריך תמיד לחפש אחר החסדים והרחמים גמורים שעשה איתו הקדוש ברוך הוא, ולתת תודה והודאה על העבר, וממילא יוכל לבקש על להבא. ועל כן אני מאד מאד מבקש אותך, תצא מכל הדמיונות שלך, ואף שמר לך החיים מאד מאד (לפי דעתך), זה רק מחמת קטנות מוחך ודעתך שנדמה לך כאילו כל העולם נפל עליך וכו', תתחיל להרגיל את עצמך לתת תודה להקדוש ברוך הוא, וכל התפלות והבקשות שלך יתחילו עם תודה על העבר, ואז דייקא תראה איזה חסדים הקדוש ברוך הוא עשה עמך, ואז כבר תוכל להתפלל ולבקש על להבא, יעזור הקדוש ברוך הוא שתמיד תהיה בשמחה, שאין עוד דבר יותר חשוב מזה, שזה משפיע על האדם בני חיי מזונא רויחא.
|