שאלה:

מאת דניאל:

שלום למוהרא"ש. האם כשיש לאדם צער ועוגמת נפש צריך לדעת שזה בגלל המעשים שלו או שזה רק משום שכך גזרו עליו בשמים? ומה העצה לאדם שיש לו צער ויסורים והרבה עוגמת נפש? אודה למוהרא"ש הקדוש אם יענה לי.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר וילך ג' תשרי ה'תשע"ג

שלום וברכה אל דניאל  נרו יאיר ויזרח 

לנכון קבלתי את מכתבך.

החכם מכל אדם אמר (משלי י"ט ג') "איוולת אדם יסלף לבו ועל הוי"ה יזעף לבו", היינו אדם עושה שטויות וטעויות ואחר כך הוא זורק הכל על הקדוש ברוך הוא ויש לו טענות עליו יתברך. הרי רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ו) מלמעלה יורד אור פשוט, ואדם מצייר את האור כפי כליו, היינו כלי המוחין שלו וכו.

אם אדם זוכה לתיקון הברית הוא מצייר את האור לטוב, ורואה רק טוב ואינו מצייר את החיים כל כך שחור וכו', וכל מה שעובר עליו צער ועגמת נפש וכו', הוא לוקח את זה בקלות ואינו מאבד את עשתונתיו, אבל אם אדם פגם בברית, על ידי זה כלי המוחין שלו פגומים, ומצייר את האור רק לרע, ותיכף ומיד כשרק עובר עליו איזה צער או איזה משבר, הוא כבר חושב שזה סוף העולם ורואה רק שחור ורע ומר לו החיים וכו', ורק נכנס בכעס ועצבים וכו', ואחר כך הוא מפיל הכל על הקדוש ברוך הוא כאילו הוא עשה לו את כל הצער והעגמת נפש וכו', בשעה שהוא בעצמו חייב כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד') עוונתיו של אדם הם על עצמותיו כמו שכתוב (יחזקאל ל"ב) "ותהי עונותם חקוקה על עצמותם". ועוונתיו נוקמים בו, כמו שכתוב (ירמיה ה') "עוונתיכם הטו אלה", וכתיב (תהלים ל"ד) "תמותת רשע רעה", היינו שהרע שעשה בפרט בפגם הברית, זה מה שנוקם בו.

ולכן בשעה שעובר על האדם איזה צער ועגמת נפש אסור לו לזרוק את האשמה כביכול עליו יתברך, כי זה איוולת דרכו שחטא בחטא של (בראשית ו' י"ב) "כי השחית כל בשר דרכו", והחטא הזה נוקם בו, ומה הוא צריך להכניס את הקדוש ברוך הוא באמצע?

ועל כן בשעה שעובר על האדם צער ועגמת נפש חלישות הדעת עלבונות חירופין וגידופין וכו', שיאמר תיכף ומיד (תהלים כ"ה) "ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאותי" ואז דייקא יתפרדו כל פועלי אוון, ויתהפך הכל לטובה.

המאחל לך חתימה טובה ושנה מתוקה