שאלה: מאת שלום: שלום רב. אני בחור בן 28 וברוך ה' אני מתחזק לאט לאט ושומר שבת מזה כמה שנים. יש לי נטייה לראות את הרע ואת הלא טוב בכל דבר ולהפוך אותו לעיקר. לדוגמא, לאחרונה התקבלתי לעבודה בבנק שזה משהו שמאוד מאוד רציתי ועכשיו אחרי חודשיים שאני עובד אני מתחיל להתלונן שהרבה דברים בעבודה לא טובים ולא מסתדרים. גם התפללתי הרבה מאוד על הזיווג והקדוש ברוך הוא שלח לי בחורה ממש נפלאה בעלת מידות טובות שומרת שבת, צנועה, שהיא מאוד מצאה חן בעיניי ואחרי כמה זמן נפרדנו והתחלתי לראות את הדברים הלא טובים שבה ואת המרחק שהייתי צריך לנסוע והפכתי את זה לעיקר במקום להודות לקדוש ברוך הוא שנענה לתפילתי. כבוד הרב היקר אני ממש אובד עצות ואיני יודע מה לעשות. אני מפחד שזה הופך להיות האופי שלי וכך אני אחיה כאדם שרואה בכל דבר רק את השלילי ואת הרע. אשמח אם כבוד הרב יוכל לתת לי עצה טובה שאוכל לשנות את דרכי ולהסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה. שנה טובה וחג שמח כל הישועות. השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
בעזה"י יום ה' לסדר וילך ד' תשרי ה'תשע"ג
שלום וברכה אל שלום נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. אדם צריך להרגיל את עצמו להיות שמח בחלקו, וכמאמר התנא הקדוש (אבות פרק ד') איזהו עשיר השמח בחלקו, אפילו שאין לו כלום צריך לשמוח עם הכלום שיש בו, וזו המדריגה הכי עליונה שאדם תמיד שש ושמח עם מה שיש לו, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ד) שכל בר ישראל יש בו נקודה מה שאין בחבירו, ולא רק זה, אלא שחבירו לא יכול להגיע אל נקודתו, כי כל אחד ואחד נשלח לזה העולם להוציא מכח אל הפועל את נקודתו. ואם היה אדם מכיר במקומו, היה תמיד שש ושמח עם מה שיש לו, ולא היה מקנא באף אחד, ורוב רובם של אנשים שמסתובבים שבורים ורצוצים, ותמיד מסתכלים רק על חצי הכוס הריקה וכו', באמת הם מסתכלים על כל הכוס הריקה וכו', הם לא מכירים את הטוב שיש בהם, רק מחפשים אחר הרע והחושך והמרירות והדכאון שזה הטומאה והסטרא אחרא, כי כך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפ"ב) שבר ישראל תמיד צריך לחפש ולבקש ולמצוא בעצמו את הנקודות טובות שיש בו, ולשמוח בזה מאד מאד, ועל ידי זה יצא מהחושך והדמיונות שנכנסים בו. ולכן תראה להרגיל את עצמך מהיום והלאה רק לבקש על שמחה, כי מי שתמיד שש ושמח, לא חסר לו שום דבר, והוא תמיד הכי מאושר בעולם, וזה סימן שהוא בהקדושה, ולהיפך מי שתמיד ממורמר והוא שרוי בעצבות ובמרירות ובדכאון, סימן שהוא בהטומאה. ולכן צריכים תמיד לבקש את הקדוש ברוך הוא על נקודת השמחה, וכשיש לו שמחה יש לו הכל, וכשאין לו שמחה אין לו כלום, ולכן עצתך מהיום והלאה שתתפלל כל יום וכל שעה את התפלה הזו: רבונו של עולם זכיני להיות בשמחה תמיד, ואזכה להרגיש את השמחה ברמ"ח איברי ושס"ה גידי, עד שהשמחה תגיע לרגלי, שאזכה לרקוד בכל יום מרוב שמחה על גודל החסד שעשית עמדי, שנבראתי מזרע ישראל, ואני יכול לקיים את מצוותיך, אנא רחם עלי והרחק ממני את העצבות והעצלות, וזכיני לדבר בכל יום עם אחרים משמחה, ואזכה לשמח את אחרים, ועל ידי זה גם אני אזכה לשמוח, ובזכות השמחה אזכה להכלל בך לגמרי, עד שלא אראה לפני עיני רק את אמתת מציאותו יתברך, איך שאתה מחיה ומהווה ומקיים את כל הבריאה כולה, וזכיני לאמונה ברורה ומזוככת שאזכה לדעת בידיעה ברורה שאתה נמצא ואין בלעדיך נמצא, ועל ידי זה תמחול לי על כל עוונותי, ואזכה להכלל בך מעתה ועד עולם אמן סלה. אני מאד מקווה להקדוש ברוך הוא שתקיים את הדברים האלו, ואז כל החיים שלך ישתנו לטובה, אתה לא רואה את גודל הטובות והחסדים והנסים שהקדוש ברוך הוא עושה איתך, ואתה בידים דוחה את זה, הביא לך פרנסה טובה, הביא לך בחורה מצויינת וכו', אלא מפני חטאיך המרובים שפגמת בברית וכו', נפגם דעתך עד שאתה תמיד חי בדכאון ובמרירות ובעצבות, ונדמה לך שאתה הכי רחוק והכי שפל והכי לא יוצלח וכו' וכו', וכל זה בא לך רק מחמת חסרון השמחה, שאתה לא שמח מפני שאתה לא מחפש ומבקש בעצמך את הנקודות טובות שיש בך. ולכן תתחיל להתעורר ותצא מכל הדמיונות שלך, כי הדמיון הורס את האדם לגמרי, כמאמרם ז"ל (ירושלמי שבת פרק י"ד הלכה ג') על הפסוק (דברים ז') "והסיר הוי"ה ממך כל חולי" זה רעיון, דאמר רבי אליעזר (שם כ"ח) "ונתן עול ברזל על צוארך" זה רעיון, היינו מה זה העול הכי קשה של האדם? זה הרעיונות והדמיונות שמסבבים אותו, כי מרוב עוונותיו ובפרט של פגם הברית, הוא נמצא בלחץ תדירי ומדמיין לעצמו כל מיני מחשבות של הבל וכו', ושל פחדים וכו', מה יעשה לו זה? ומה יעשה לו ההוא? ובאמת אדם רודף את עצמו יותר מה שאחרים רודפים אותו, כי מי שתמיד רק חושב ממנו יתברך, ומשתדל להכניס את הקדוש ברוך הוא בתוך מח מחשבתו, אזי מתפטר מכל אלו הרעיונות והדמיונות, ונעשה בן חורין אמיתי, ואין עליו שום עול.
|