שאלה: מאת דוד: לכבוד שלום לכבוד הרב. זכיתי להיות השנה באומן בחסדי ה' והייתה לי שם השנה התעלות בלתי רגילה, מיעוט שינה, ריבוי תפילות ובכיות, אמירת תיקון הכללי, לימוד, כף זכות, אהבת ישראל וכו'… הגעתי לארץ מותש פיזית ואז התחילו שוב הנסיונות ולצערי הנפילות. בשבת תשובה היו בבית מתחים וכעס על הילדים – פשוט הכל נעלם! יותר מזה, נפלתי לעצבות, דכדוך וחושך נורא ואין לי לאן לברוח – מה עושים? לא ציפיתי להיות קדוש אבל רציתי שישאר לי משהו מהקדושה. בשנה שעברה החזקתי מעמד שלושה שבועות. השנה בכלל לא התפללתי על עצמי אלא בעיקר על הגאולה, על מלכות השם ועל בניין בית המקדש, כלומר ביקשתי גדולות ממני וקיבלתי ריחוק מאין כמוהו מיד כשחזרתי. המצפה לעצתך, בברכת גמר חתימה טובה. השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
בעזה"י יום א' לסדר האזינו ז' תשרי ה'תשע"ג שלום וברכה אל דוד נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. אשריך ואשרי חלקך שזכית להיות בראש השנה אצל ציון רביז"ל, אשר בפירוש גילה לנו רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן ת"ג) מי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאד מאד, כמו שכתוב (נחמיה ח') "אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדות הוי"ה הוא מעוזכם" וזה נאמר על ראש השנה. ולכן ראוי לך לשמוח מאד מאד שזכית בזכות כל כך גדולה להיות אצל ציון רביז"ל ולבקש הרבה רחמי שמים על גלות וצרות ישראל וכו' וכו'. אתה צריך לזכור שעיקר התשובה אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן מ"ט) הוא לבל יעשה עוד מכאן ולהבא. והוא מוכרח לעבור באלו המקומות והענינים שהיה בהם בתחילה ולהתנסות שם וכו', וכשמרחם על עצמו עכשיו ואינו עושה עוד מה שעשה מקודם ומשבר תאותו, זהו עיקר התשובה וכו', עיין שם. ולכן יען שאתה כעסן ומוציא את העצבים שלך על אשתך ועל ילדיך, זו הבעיה שלך, ואתה צריך לעבוד על נקודה זו לא להיות כעסן, אלא להתאזר במדת הסבלנות, הן על אשתך והן על ילדיך, בוודאי זה קשה מאד, כי מי שפגם בברית, אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן רמ"ט) הוא תמיד בכעס, ולכן יען שזכית להיות אצל ציון רביז"ל, אתה צריך להפסיק את הכעס והרציחה שלך, ואל תוציא את זה על אשתך ועל ילדיך וכו'. ולכן אני מאד מאד מבקש אותך שתתאזר במדת הסבלנות, ואפילו שזה בא לך מאד מאד קשה, זכור מה שאמר התנא הקדוש (אבות פרק ה') לפום צערא אגרא, ודע לך כשאדם עוצר את עצמו לא לכעוס, בזה אפילו שנמצא במדור הקליפות וכו', הוא עולה עד עולם האצילות, שהוא בטל ומבוטל אל האין סוף ברוך הוא, כי הכל תלוי כפי מידת הסבלנות ולא להכנס בכעס, שבדרך כלל בא מגיאות וישות, ואדם צריך לבטל את עצמו כל כולו אליו יתברך, ושלא יהיה לו אפילו משהו תרעומת על אשתו וכו'. כי האשה היא חלק מבעלה, כמו שכתוב (בראשית ב' כ"ג) "עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת", וכן אסור להוציא את העצבים על הילדים, ואמרו חכמינו הקדושים (שבת ל"ב:) על הפסוק (קהלת ה' ה') "אל תתן את פיך להחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך" איזה הן מעשה ידיו של אדם, הוי אומר בניו ובנותיו של אדם. ולכן אתה צריך לעצור את עצמך פעם ולתמיד ולא להיות בכעס, כי כך אמר החכם מכל אדם (קהלת ז' ט') "אל תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח", כי מי שהוא כעסן הוא משוגע לגמרי, וכמאמרם ז"ל (פסחים ס"ו:) כל אדם שכועס אם חכם הוא, חכמתו מסתלקת ממנו, ואמרו (קידושין מ"א.) רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותא, אחד שהוא כעסן הוא לא פועל עם הכעס שום דבר, רק נשאר כעסן ועצבני וכו' וכו', ולכן הכל תלוי בך, היית אצל ציון רביז"ל, חזרת בתשובה, דע לך שתשובה היא לא לחזור אל השטויות שעשה עד עכשיו, ולכן מי חייב לך שאתה חוזר על השטויות וכו', כמו כלב שחוזר על קיאו וכו' וכו'. זכור גם זכור מה שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ח) שהכעס דוחה מהאדם את כל הפרנסה, ואפילו שנגזר עליו שיהיה לו הרבה כסף וכו', על ידי כעס הוא במו ידיו דוחה את זה וכו', ומדת הכעס זה המדה הכי מגונה שרק יכול להיות, עד כדי כך שאמרו בזוהר (תצוה קפ"ב.) במאי אתידע לקרבא בר נש בהדיה או לאתמנעא מניה, [איך יכולים לדעת אם מותר להתקרב אל האדם הזה או להתרחק ממנו?], ברוגזיה ממש ידע ליה בר נש, וישתמודע מאן איהו, [בכעסו של אדם מתוודע מהות כל האדם ומתגלה מי הוא], אי ההיא נשמתא קדישא נטר בשעתא דרוגזוי אתי עליה, דלא יעקר לה מאתרהא, בגין למשרי תחותה ההוא אל זר, [אם אדם שומר על עצמו לא להיות בכעס כדי שלא יהיה נעקר ממנו נשמתו], דא איהו בר נש כדקא יאות, דא איהו עבדא דמאריה, דא איהו גבר שלים. [זה הוא אדם כמו שצריך להיות, הוא עבד של הקדוש ברוך הוא והוא אדם השלם]. ואי ההוא בר נש לא נטיר לה, ואיהו עקר קדושה דא עלאה מאתריה, למשרי באתריה סטרא אחרא, ודאי דא איהו בר נש דמריד במאריה, ואסיר לקרבא בהדיה ולאתחברא עמיה, [ואם אדם הזה לא שומר על עצמו לא להיות בכעס, והוא עוקר את הקדושה ממנו, ונכנס בו סטרא אחרא, אדם הזה הוא מורד בהקדוש ברוך הוא ואסור להתקרב אליו], ודא איהו (איוב י"ח ד') "טורף נפשו באפו", איהו טריף ועקר נפשיה בגין רוגזיה, ואשרי בגויה אל זר [אדם שהוא בכעס הוא עוקר את הנפש שלו ושורה בו הסטרא אחרא], ועל דא כתיב (שם) "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו", דההיא נשמתא קדישא טריף לה, וסאיב לה בגין אפו [מי שבכעס הנשמה שלו בורחת ממנו, והוא מטמא את עצמו]; ואמר האריז"ל את כל העבירות יכולים לתקן וכו', אבל מי שכועס הוא עוקר את הנשמה שלו לגמרי וכו', וקשה להחזיר לו את נשמתו וכו', ולכן סובל מה שסובל וכו. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.
|