|
שאלה:
מאת יצחק:
לכבוד הרב שליט"א. כבוד הרב, אני נשוי כבר כמעט שנה. מהיום שהתחתנתי אני מצוי תחת לחץ תמידי – לחץ כספי ולחץ נפשי. אני מרגיש שעבודת ה' שלי קשה פי כמה. למשל ביום שבת, ביום שבו היהודי צריך למלא את עצמו ברוחניות, בתורה ובתפילה, אני מוצא עצמי יושב על הספה יום שלם עם אשתי מדבר דיבורי סרק. אם אצא מהבית אשתי תשתעמם ואפילו תבכה. אני מרגיש כלוא ואין לי עצה. אני מתחיל לאבד את השלוש תפילות ביום ואת קביעת העתים לתורה.
אני מחזק את עצמי בברוך שלא עשני גוי. אין לי התבודדות מסודרת, אין לי געגועים לשבת, רק ברוך שלא עשני גוי. כיצד לנהוג כבוד הרב? אני לא מעיר לאשתי, כי זה הדבר הכי קשה לה – לקבל הערות. ומצד שני, אני מתקשה לעשות עם עצמי חשבון נפש כיון שכל היום וכל לוח הזמנים שלי סובב עליה: מתי לאסוף אותה לעשות קניות וכו' ועוד המון דוגמאות מדי יום ביומו. התעייפתי כבוד הרב, שפוך מים קרים על נפשי ועוץ לי עצה.
השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.
תשובה:
|
|
בעזה"י יום ב' לסדר האזינו ח' תשרי ה'תשע"ג
שלום וברכה אל יצחק נ"י
לנכון קבלתי את מכתבך.
תאמין לי שכל הבעיה שלך היא שאתה לא שמח, כי אם היית שמח היה לך ישוב הדעת, כי כך אמר רביז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י') מה שבני אדם רחוקים מהקדוש ברוך הוא, זה מחמת חסרון ישוב הדעת, ולמה אין ישוב הדעת? כי חסר מהשמחה.
ולכן תמסור את נפשך להיות בשמחה ואז תזכה לגדלות המוחין וכבר לא יחסר לך שום דבר, ולכן ראה למסור את נפשך על מידת השמחה כי אין דבר יותר חשוב כמו שמחה, וכל כך קשה לאדם להגיע למידת השמחה יותר מכל העבודות הכי קשות, קל יותר לצום וכו', ולסגף את עצמו עם סיגופים קשים ומרים וכו', העיקר לא להיות בשמחה.
ולכן על שמחה צריכים מסירות נפש גדולה, ואמרו חכמינו הקדושים (תנחומא שמיני) לפי שאין השמחה ממתנת לאדם לא כל מי ששמח היום שמח למחר ולא כל מי שמיצר היום מיצר למחר לפי שאין השמחה ממתנת לאדם, ואם תהיה בשמחה כל החיים שלך ילכו כבר בצורה אחרת לגמרי.
אתה צריך להקפיד להתפלל את השלוש תפלות שחרית מנחה ערבית במנין דייקא, וזה יביא לך פרנסה, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (ברכות ו:) כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד הקדוש ברוך הוא משאיל בו; היינו בזה שאדם רגיל לבוא להתפלל את השלש תפלות מידי יום ביומו, על ידי זה הוא ממשיך על עצמו השגחתו הפרטי פרטיית, שהקדוש ברוך הוא משגיח עליו, ואם יום אחד הוא לא בא, כבר הקדוש ברוך הוא מתעניין כביכול למה הוא לא בא? ומשלים לו את חסרונו וכו', הרי שמשתלם להתפלל במנין, שעל ידי זה ממשיך על עצמו השגחה עליונה.
וכן אתה צריך לקבוע לעצמך קביעות ללמוד בכל יום חומש ורש"י עם התרגום מפרשת השבוע, וכן תלמד בכל יום פרק משניות כסדרן, ועל כולם תלמד את הדף היומי, אם תוכל עם חברותא אין למעלה מזה, ואם לא אז תלמד רק בגירסא, כי דף גמרא ליום זה חיות להנפש, ועל כולם תלמד הלכה, שרביז"ל הזהירנו על זה יותר מכל הלימודים, ואמר (שיחות הר"ן סימן כ"ט) שכל בר ישראל מחוייב ללמוד כל יום הלכה, והעולה על הכל להיות רק בשמחה, כי השמחה רפואה בין בגשמיות בין ברוחניות.
ובענין האשה וכו', בוודאי אתה צריך לתת לה הרבה תשומת לב, ולא לעשות עליה שום ביקורת, אדרבה הבעל צריך להראות הרבה אהבה לאשתו, ואמרו חכמינו הקדושים (בבא מציעא נט.) לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר (בראשית י"ב) "ולאברם הטיב בעבורה" והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא, אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו, (תכבדו ותייקרו את נשותיכם כדי שתתעשרו) ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ט) שעיקר העשירות בא בזכות האשה.
מובא (ספר מנורת המאור נר ג' כלל ו' חלק ד' פרק א') אם האשה נוהגת כראוי, מצוה על בעלה לכבדה ולשמחה, ושלא יכניענה יותר מדאי, וזהו טוב לו, גם יזהר שלא יונה אותה באונאות שלא כדין או באונאת דברים (דברי צער) ויהא זהיר בתבואה בתוך ביתו כדי שלא יבואו למריבה על זה, ואם יתנהג עמה כראוי, יהיה שלום ביניהם, והשכינה מגן בעדם, ואם יאהבנה כגופו מקיים את התורה, כמו שכתוב (בראשית ב' כ"ד) "והיו לבשר אחד" שהיא צלע מצלעותיו.
ודרכו לחזר אחריה ולפייסה בכל דבר, כמו שאמרו במסכת נדה (לא:) שאלו תלמידיו את רבי דוסתאי בר ינאי מפני מה איש מחזר על האשה ואין האשה מחזרת על האיש? אמר להם משל לאדם שאבדה לו אבדה, מי מחזר על מי? בעל אבדה (שנאבד הצלע מהאיש) מחזר על אבדתו, מפני מה איש מקבל פיוס ואין אשה מקבלת פיוס? זה ממקום שנברא (אדמה רכה סופגת) וזו ממקום שנבראת (עצם קשה של הצלע שאינה סופגת).
הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.
| המאחל לך חתימה טובה ושנה מתוקה |
 |
|
