שאלה: מאת אשר ורבקה: השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
![]() |
||
בעזה"י יום ב' לסדר נח כ"ט תשרי ה'תשע"ג שלום וברכה אל אשר ורבקה שיחיו לנכון קבלתי את מכתבכם. ולכן ההכרח להתחזק בכל מיני התחזקות שרק יכולים, כי זה נסיון קשה מאד מאד, ואמרו חכמינו הקדושים (ברכות ה.) כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו מדכאו ביסורין, ואם קבלם יראה זרע יאריך ימים, צריכים לסבול ולשתוק וכו', ולסבול ולשתוק וכו', כמאמרם ז"ל (ברכות ס"ב.) קבלה דיסורא שתיקותא, עצה לקבל את היסורים רק לשתוק, ולא להתלונן חס ושלום על הקדוש ברוך הוא, כי מה אנחנו יודעים ומבינים וכו', למה זה בא עלינו צרה כזו, צריכים רק לזכור מה שאמרו חכמינו הקדושים (תנחומא כי תצא) צריך האדם להחזיק טובה להקדוש ברוך הוא בזמן שהיסורין באין עליו, למה, מפני שהיסורין מושכין את האדם להקדוש ברוך הוא, כי כשאדם שבור לגמרי, אז הוא פונה רק אליו יתברך. ואמרו חכמינו הקדושים (פסיקתא רבתי) אשרי אדם שנגעו בו יסורין וכבש רחמיו ולא קרא תגר. היסורים האלו אי אפשר להסביר לשום בן אדם שלא עבר את זה וכו', עד כדי כך שאמר החזון איש זי"ע, מי שיש לו בביתו בן או בת עם מחלת נפש וכו', או תסמונת דאון וכו', ראוי לקום לפניו כמו שקמים לפני איש מבוגר או לתלמיד חכם, כי הצער והיסורים והמרירות שעוברים ההורים עם ילדים כאלו, זה בלתי אפשרי להסביר בשכל אנושי, זה הצער הכי גדול שרק יכול להיות, שלא יכולים לרפאות וכו'. ולכן אתה ואשתך מוכרחים להתחזק בהתחזקות עצומה, ואף שזה מאד מאד קשה, כי סוף כל סוף יש הרבה דברים שאדם לא יודע על מה זה בא לו, וחכמינו הקדושים אמרו (מכילתא יתרו) היסורין מרצים יותר מן הקרבנות, שהקרבנות בממון והיסורין בגוף; ואמרו (ספרי ואתחנן) יהא אדם שמח ביסורין יותר מן הטובה, שאילו אדם בטובה אין נמחל לו עוון שבידו, וביסורין נמחל לו. בוודאי מי שיש לו חולה כזה בתוך ביתו, את פני הגיהנום הוא כבר לא יראה, כי יש לו את הגיהנום בזה העולם רחמנא לישזבן, וחכמינו הקדושים אמרו (ילקוט איוב רמז תתק"ח) איוב אילולא לא קרא תגר כשבאו עליו יסורין, כשם שאומרים עכשיו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, כך היו אומרים אלהי איוב וכו', אבל איוב לא יכל לעצור את עצמו, והוצרך מרוב יסוריו לדבר כלפי מעלה וכו' וכו', רואים מזה שגם על אברהם יצחק ויעקב עברו יסורים מרים וקשים מאד, ועיקר מעלתם שלא קראו תגר כלפי מעלה, אלא סבלו את יסוריהם בדממה, וחכמינו הקדושים אמרו (בראשית רבה פרשה צ"ד סימן ה') אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו על בריה כשהוא חי אלא על בעלי יסורין. ולכן אשרי ההורים שלומדים את מדת הסבלנות, ומרגילים את עצמם לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלהם, ויומם ולילה רק מתפללים להקדוש ברוך הוא, כי אין מה לעשות רק לברוח אליו יתברך, וזה הפתרון וזה הרפואה והישועה של ההורים שיש להם אל מי לפנות, וזה מרחיב להם בגשמיות וברוחניות. ולכן אין עצה אחרת רק להתחזק ועוד פעם להתחזק, ולהשתדל כמה שרק יכולים להעלים עין וכו', ולא להסתכל הרבה וכו', כדי שלא יכנסו בלחץ וכו', וכן שלא ילחיצו את הבן שיש לו את המחלה הזו וכו', זה כמו שמכריחים אדם עם רגל אחת לרוץ וכו', הרי זה בלתי אפשרי, כמו כן זה בלתי אפשרי לצפות מילדים שנחלו במחלת הנפש הזאת וכו', שיהיו כאחד האדם. ולכן על ההורים להתאזר בסבלנות, ולא לצפות מהבן שחולה במחלה זו וכו', רק להשתדל לדבר איתם חיובית וכו', ולהשתדל לדון אותם לכף זכות וכו', ולהבין את צערם הקשה וכו'.
|