אני מאוד רוצה להיות צדיק, אבל כל מה שאני מנסה לעשות בעבודת ה' לא הולך לי

שאלה:

מאת יוסף:

שלום למוהרא"ש שליט"א. זכיתי ברוך ה' לחזור בתשובה ואני מאוד רוצה להיות צדיק, אבל זה לא הולך לי. כל הדברים שאני מנסה לעשות בעבודת ה' הולכים לי הפוך ואני נשבר מזה. אני מנסה להתקרב ולהתקדש אבל לא מצליח. אולי הצדיק יכול לתת לי עצה איך להתחזק?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר ויצא ז' כסליו התשע"ג

שלום וברכה אל יוסף נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

כל הבעיות והירידות והנפילות שיש לכל בעל תשובה בהתחלת התשובה, הוא רק מחמת ריבוי אור, שרוצה דברים שהם למעלה מכוחותיו וכו', ועל ידי זה הוא לא עושה אפילו מה שהוא יכול לעשות, וזה חסרון מאד מאד גדול, כי עיקר שלימות יהודי כשר, שיתנהג בתמימות ופשיטות, ולא יצפה לגדולות, רק להיות יהודי פשוט לעשות את רצונו יתברך, ואז אף פעם לא יפול, מאחר שאין לו שום ציפיות וכו', הוא רוצה להיות רק יהודי פשוט, ולקיים את דברי התורה הקדושה, ואז הוא שש ושמח תמיד.

וכבר אמר מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות תרומות ומעשרות הלכה ג' אות ב')

אשר באמת על פי רוב העיקר מה שאין האדם מתקרב להשם יתברך ואינו חוזר בתשובה להשם יתברך, ואף שהוא חוזר הוא תמיד שבור וכו', ויש לו מניעות עצומות וכו', אף על פי שהמניעה מחמת התגברות תאות הגוף וכו', אבל גם זה הוא מניעה גדולה מלהתקרב להשם יתברך.

היינו בשביל ריבוי תבערת הלב להשם יתברך שבוער חוץ מהמדה, כי בודאי אם נתפוס איזה אדם שהוא בכלל ישראל שלא נזרקה בו עדיין אפיקורסות ומינות וכו', אם נשאל אותו אם הוא חפץ בתשובה, לחזור להשם יתברך, בודאי הכל ישיבו פה אחד שרוצים מאד מאד לשוב להשם יתברך, ומתגעגעים לזה מאד מאד ימים ושנים, וגם אם נשאל אותו אם רוצה לעשות איזה דבר בשביל השם יתברך כדי לשוב אליו יתברך, כגון ללמוד דף גמרא או ליתן פרוטה לצדקה, או לילך לטבול במקוה, וכיוצא בזה מדברים המקדשין את האדם, בודאי ישיב בפה מלא הן, כי בודאי אני מרוצה לעשות בכפליים, אפילו כפל כפליים מכל זה, ובלבד שיועיל לי, כי אני יודע שכל זה אינו מועיל לי, לפי עוצם ריבוי הפגמים והחטאים שפגמתי נגדו יתברך, ומחמת זה שנדמה לו שכל זה לא יועיל לו, על כן אינו עושה כלל וכו', עיין שם באריכות איך שמסביר שאדם לא מאמין שעם פרוטה לצדקה, מדביק נשמתו באין סוף ברוך הוא, ועל ידי טבילת מקוה הוא מטהר את נשמתו, ועל ידי דף גמרא הוא ממשיך על עצמו כל החסדים שבעולם, כי מרוב חלישות הדעת וקטנות המוחין, נדמה לאדם שכבר לא יועיל לו כל אלו הדברים, כי הוא נפל כל כך בנוקבא דתהומא רבא, עד שאבד מנוס ותקוה ממנו וכו' וכו'.

ולכן אינו עושה כלום וכו' וכו', ועל כן אל תהיה בטלן, תתחיל לחפש את הנקודות טובות שיש בך, תהיה שש ושמח עם זה, כי תהלה לאל יש לכל בר ישראל המון מצוות, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" מאי רקתך, אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון; צריכים רק לשמוח עם זה.

וכן אמרו חכמינו הקדושים (ירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ה') תני בשם רבי מאיר אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום. קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה רבי מאיר אומר אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו. תפילין בראשו ותפילין בזרועו ומזוזה בפתחו מילה בבשרו ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר (תהלים קי"ט) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך". וכן הוא אומר (תהלים ל"ד) "חונה מלאך הוי"ה סביב ליראיו ויחלצם".

ולכן תרגיל את עצמך רק לשמוח עם הנקודות טובות שיש בך, ולא תרצה שום שכר על שום דבר, ואז תהיה הכי מאושר בחייך, ואמר רביז"ל (ספר המדות אות שמחה סימן א') כשאדם עושה מצוה בשמחה בידוע שלבו שלם עם אלוקיו, כי שמחת המצוה מראה את טוהר הלב של האדם, שכוונתו לעשות רצונו יתברך באמת בלי שום חשבונות פרטיים.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים