שאלה: מאת רחלה: לכבוד הרב שלום ושבוע טוב. לפני כחודשיים כתבתי מכתב לצדיק, סיפרתי שנקלענו לחובות כבדים ובעלי עובד בשני מקומות עבודה, שהמצב בינינו קשה וכו'. ברצוני להודות על החיזוק שקבלתי ועל הישועות שראינו אני ובעלי. ברוך ה' כמו שהצדיק אמר מצאתי עבודה שמתאימה לי ושאני מאושרת בה. אנחנו עדיין מתאוששים אבל ברוך ה' המצב השתפר. תשובה: |
||
![]() |
||
בעזה"י יום ב' לסדר וישלח י"ב כסליו התשע"ג שלום רב אל רחלה תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. אני מאד מאד שמח לשמוע שבפרנסה כבר מתרחב לכם, ולאט לאט אתם מתאוששים מהחובות וכו', ולכן באתי לומר לכם שעדיין אתם צריכים לשמור מאד מאד מחובות, כמו שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קכ"ב) שאם לא היה ממתין בבטחון לישועת השם כבר היה איש נוסע ומטולטל כמו כל הנוסעים ומטלטלים עצמם בשביל הפרנסה כנהוג עכשיו. והכוונה כי אמר זאת לענין הנהגת הבית בפרנסה ומלבושים ושאר צרכי הבית שעל פי רוב חסר לאדם הרבה. כגון, לזה חסר מלבוש פשוט, ויש שחסר להם מלבושים חשובים או דירה וכו'. שצריכין להמתין לישועת השם ולבלי לדחוק את השעה (ערובין יג:) למלאות החסרון תיכף ומיד. רק צריכין להמתין עד ירחם השם, ואמר רביז"ל על עצמו שאם לא היה ממתין, כגון כשהיה חסר לו איזה דבר, אם היה דוחק את השעה שיהיה דווקא תיכף, היה צריך ללוות לעצמו ולהיות בעל חוב עד שהיה מוכרח להיות נוסע ומטולטל וכו', כי לכל אדם חסר הרבה אפילו בעלי בתים ועשירים גדולים, מכל שכן מקבלים אפילו החשובים והגדולים. וצריך לזה להסתפק במיעוט ולהנהיג ביתו כפי השעה והזמן. ואם נדמה לו שצריך מלבוש לאשתו ובניו, אף על פי שמוכרח לו אל ידחק השעה ללוות ולהקיף ולהיות בעל חוב, אך ימתין עד שיבוא עיתו. וטוב לסבול דוחק אפילו במזונות וכל שכן במלבושים ודירות וכו' ולא להיות בעל חוב. ומוטב שיהיה בעל חוב לעצמו או לבני ביתו במלבושים מלהיות בעל חוב להחנוני או לאחרים. כי בכל עניני פרנסה צריכין להמתין עד שיבוא עיתו, כמו שכתוב (תהלים קמ"ה ט"ו) "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו". ואם אדם מרגיל את הבית שלו בצורה כזו, אזי אף פעם לא יבוא לחובות, שזו קללה גדולה מאד להיות בעל חוב, ויש בני אדם שלא איכפת להם והם לווים על ימין ועל שמאל, ולא שמים לב שלבסוף הם צריכים לשלם את זה, והם נרדפים מעצמם וכו'. בענין זוגיות שאתם עדיין לא מסתדרים וכו', מה אומר לך את צריכה להתאזר במידת הסבלנות שאין מידה יותר יפה מזו, ואפילו שזה בא לך מאד מאד קשה, זכרי מה שאמר התנא הקדוש (אבות פרק ה') לפום צערא אגרא, ודעי לך כשאשה עוצרת עצמה לא לכעוס וכו', בזה אפילו שהיא נמצאת במדור הקליפות וכו', היא עולה עד עולם האצילות, שהיא בטלה לגמרי אל האין סוף ברוך הוא, כי הכל תלוי כפי מידת הסבלנות ולא להכנס בכעס, שבדרך כלל בא מגיאות וישות, אשה צריכה לבטל את עצמה כל כולה אליו יתברך, ושלא תהיה לה שום תרעומת על בעלה, כי האשה היא חלק מבעלה, כמו שכתוב (בראשית ב' כ"ג) "עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת", ולכן אשרי האשה שקנתה לעצמה את מידת הסבלנות לגבי בעלה וכו', ומוחלת לו על הכל, ומתחזקים לאהוב אחד את השני, שאז השכינה תשרה בתוך הבית. אם את מרגישה שבעלך יורד עליך וכו', ומשפיל אותך וכו', את צריכה להיות פתוחה איתו ולומר לו פתוח, בעלי היקר אני אוהבת אותך מאד מאד, אבל אני לא יכולה לקבל השפלות וכו', אתה יודע שלא לקחת אשה מהרחוב, כי יש לי השכלה וכו', אל תעשה עלי ביקורות, אני לא אוהבת את זה וכו' וכו', את צריכה להיות מאד מאד פתוחה לבעלך, ורוב הנשים שסובלות מהשפלה שהבעל משפיל אותן וכו', כי הן לא פותחות את הפה להגיד לבעליהן שזה כואב להן, ולהיפך הבעל חושב שהוא לא עשה שום דבר, הוא שה תמים וכו', וכך צריך בעל להתנהג, להשפיל את אשתו וכו', ולרדת עליה ולעשות ביקורת על כל מעשיה וכו' וכו', אבל האשה צריכה לפתוח את הפה ולהסביר לו שזה לא הולך ככה וכו'. אני מאד מקווה להקדוש ברוך הוא אם תתנהגי כך לפתוח את הפה ולהסביר לו, אז הוא יפתח את העינים וכו', כי הוא חושב שהוא צודק, וזו הדרך של בעל להשפיל ולרדת ולעשות ביקורת על האשה וכו'. הקדוש ברוך הוא יעזור לך שיהיה לך הרבה נחת מהילדים שיהיו ילדים מוצלחים, ונשמע ונתבשר בשורות משמחות.
|