שאלה: מאת בנימין: לכבוד מוהרא״ש שליט"א שלום. אני מאחל לך רפואת הגוף והנפש ואריכות ימים וזקוק לעזרתך. השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' לסדר וישב כ"א כסליו התשע"ג
שלום וברכה אל בנימין נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. תודה רבה על התפלות והאיחולים, וכל המברך מתברך מפי אל עליון. אני מוכרח להגיד לך שהכעס והרציחה שנכנס בך, זה מה שהורס לך את כל החיים שלך, מלבד זאת שחכמינו הקדושים אומרים (ספרי מטות) בא לכלל כעס בא לכלל טעות; מי שכועס הוא פשוט מאבד את השכל שלו, כמו שאומרים חכמינו הקדושים (פסחים ס"ו:) כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו; וכמעט שאין עוד מדה רעה שהורסת לגמרי את האדם בגשמיות וברוחניות כמו הכעס והרציחה, וזה מדברים לגבי סתם בן אדם, מכל שכן כשאדם מוציא את כל העצבים שלו על אשתו ומקלל אותה וכו', הרי הוא מזלזל בעצמו, כי האשה היא עצם מעצמיו וכו', והוא מזלזל בו יתברך, שנתן לו מתנה יקרה אשה. ולכן אני לא מבין אותך וכו', איך איבדת את השכל שלך פשוטו כמשמעו שאתה מתפרץ על אשתך כל יום ויום בדברים אחרים וכו', רק מחמת רוע לבבך, והכעס הטמון בך וכו', כעסן הוא איש בליעל שנכשל בחטא המגונה של הוצאת זרע לבטלה, כמו שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן רמ"ט) שנואף בחטא המגונה של הוצאת זרע לבטלה נקרא רע, כמו שכתוב (בראשית ל"ח ז') "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני הוי"ה", ולמה רע ולא רשע? אלא מי שחוטא בחטא המגונה הזה של הוצאת זרע לבטלה, הוא כעסן תמיד, עיין שם, וכן אמר (שיחות הר"ן סימן קפ"ד) כי בחוטם יכולין להכיר הנואף, עיין שם, היינו כעס בא מהחוטם שהוא האף, ורואים אדם כעסן שמוציא את העצבים שלו על הזולת, סימן שהוא נואף, עיין שם. אתה שואל מה אתה יכול לעשות? חוזרים בתשובה על המדה המגונה של כעס, שזה מאד מאד חמור, עד כדי כך שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ח) שהכעס דוחה מהאדם את כל הפרנסה, ואפילו שנגזר עליו שיהיה לו הרבה כסף וכו', על ידי כעס הוא במו ידיו דוחה את זה וכו', ומדת הכעס זו המדה הכי מגונה שרק יכולה להיות, עד כדי כך שאמרו בזוהר (תצוה קפ"ב.) במאי אתידע לקרבא בר נש בהדיה או לאתמנעא מניה, [איך יכולים לדעת אם מותר להתקרב אל האדם הזה או להתרחק ממנו?], ברוגזיה ממש ידע ליה בר נש, וישתמודע מאן איהו, [בכעסו של אדם מתוודע מהות כל האדם ומתגלה מי הוא], אי ההיא נשמתא קדישא נטר בשעתא דרוגזוי אתי עליה, דלא יעקר לה מאתרהא, בגין למשרי תחותה ההוא אל זר, [אם אדם שומר על עצמו לא להיות בכעס כדי שלא תהיה נעקרת ממנו נשמתו], דא איהו בר נש כדקא יאות, דא איהו עבדא דמאריה, דא איהו גבר שלים. [זה הוא אדם כמו שצריך להיות, הוא עבד של הקדוש ברוך הוא והוא אדם השלם], ואי ההוא בר נש לא נטיר לה, ואיהו עקר קדושה דא עלאה מאתריה, למשרי באתריה סטרא אחרא, ודאי דא איהו בר נש דמריד במאריה, ואסיר לקרבא בהדיה ולאתחברא עמיה, [ואם אדם הזה לא שומר על עצמו לא להיות בכעס, והוא עוקר את הקדושה ממנו, ונכנס בו סטרא אחרא, אדם הזה הוא מורד בהקדוש ברוך הוא ואסור להתקרב אליו], ודא איהו (איוב י"ח ד') "טורף נפשו באפו", איהו טריף ועקר נפשיה בגין רוגזיה, ואשרי בגויה אל זר [אדם שהוא בכעס הוא עוקר את הנפש שלו ושורה בו הסטרא אחרא], ועל דא כתיב (שם) "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו", דההיא נשמתא קדישא טריף לה, וסאיב לה בגין אפו [מי שבכעס הנשמה שלו בורחת ממנו, והוא מטמא את עצמו]. ואמר האריז"ל את כל העבירות יכולים לתקן וכו', אבל מי שכועס הוא עוקר את הנשמה שלו לגמרי וכו', וקשה להחזיר לו את נשמתו וכו', ולכן סובל מה שסובל וכו', ולכן תעשה כל מה שביכולתך לעקור ממך את המדה רעה של כעס ורציחה, שכל דבר קטן מה שאשתך רק עושה אתה צריך להתנפל עליה, ולהוציא את העצבים שלך עליה וכו', זה מראה שאתה חסר דעה וכו', הקדוש ברוך הוא נתן לך מתנה אשה יקרה, ובכל יום ויום אתה מתפרץ עליה, ומחפש מתחת לאדמה את החסרונות שלה, כדי שתכנס בעצבים, ולכעוס עליה ולהציק לה בלשון החדה שלך וכו', מה איתך, הגיע הזמן שתתעורר, וכבר אמר החכם מכל אדם (קהלת ז' ט') "אל תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח", ובאמת מי שמתבונן אשר אין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, ודבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, אדם כזה הוא אף פעם לא בכעס, כי ברגע שהוא בכעס הוא מראה לדעת שאין בו אמונה בהשגחה פרטיית וכו', כי שמצער אותי הוא גם כן שליח מלמעלה, ועלי לשוב בתשובה שלימה שהרשע הזה שרודף אותי שירד ממני וכו', ועל ידי תפלה נמתקים כל הדינים. בענין אשתך ואמך וכו', אני מוכרח להגיד לך שכלה וחמותה אף פעם לא ישתוו, אין דבר כזה, כי הם שונאים אחד את השני בתכלית השנאה, וזה טבע רע שנכנס בדמיון של חמות כאילו הכלה גנבה את הבן שלה וכו', ואם הכלה פיקחית ולא משיבה שום דבר להחמה וכו', על ידי זה תמיד ישרה השלום בינה לבין בעלה וכו', כי סוף כל סוף זה האמא שלו וכואב לו אם היא תדבר עליה וכו', חכמינו הקדושים סיפרו לנו (שבת כו.) ההיא חמתא דהות סניאה לה לכלתה אמרה לה זיל איקשיט במשחא דאפרסמא אזלא איקשיט כי אתת אמרה לה זיל איתלי שרגא אזלא אתלא שרגא אינפח בה נורא ואכלתה; [היתה חמה ששנאה את כלתה וקנתה לה מתנה שמן אפרסמון (מין בושם) והלכה הכלה וקישטה את עצמה עם הבושם הזה אבל זה היה מחומר דליק וכשבאה אל חמותה אמרה לה בבקשה כלתי הדליקי לי את הנרות ותיכף ומיד כשהדליקה אש היא נאחזה באש ונשרפה כליל]. ולכן תדון את אשתך לכף זכות, סוף כל סוף זאת אשתך, והאמא של הילדים שלך, ואתה צריך אותה, וכתיב (בראשית ב' כ"ד) "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד", ולכן לדעתי תחזור בתשובה שלימה ותבקש סליחה מאשתך, ותעזור בבית, ותשלימו ביניכם, ואז השכינה תשרה בביתכם, כי (סוטה יז.) איש ואשה זכו שכינה ביניהן, ואמרו (ירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ח') אי אפשר לאיש בלא אשה ואי אפשר לאשה בלא איש אי אפשר לשניהן בלא שכינה, ובמקום שהשכינה נמצאת שם הברכה מצויה, רק שיהיה ביניהם שלום ואהבה גדולה מאד, כי שלום אמרו חכמינו הקדושים (שבת י.) זה שמו של הקדוש ברוך הוא, ולכן אם מכניסים את הקדוש ברוך הוא בתוך הבית, זה נקרא שלום בית, היינו שמו של הקדוש ברוך הוא בתוך הבית.
|