שאלה: מאת שאלתיאל: השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
![]() |
||
בעזה"י מוצש"ק לסדר מקץ ב' טבת (זאת חנוכה) התשע"ג שלום וברכה אל שאלתיאל נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. א'. להיות בשמחה עצומה, לעשות את כל מה שביכולותנו רק להיות בשמחה ולהכריח את עצמו רק להיות בשמחה, כי השמחה הוא רפואה בין בגשמי בין ברוחני, וכל הצרות שהאדם סובל זה רק מחמת פגם הברית. ולכן מי שרוצה לתקן את החטא הזה הוא מוכרח לקחת את עצמו בידיו בכל הכוחות רק להיות בשמחה, כי הס"מ עובד על כל אדם כל כך חזק להפילו בעצבות ובמרירות ובדכאון וכו', רק על ידי הדמיונות שמכניס בו וכו' וכו', כל אחד כפי בחינתו וענינו, ולכן אתה מוכרח לעשות כל מיני פעולות שבעולם רק להיות בשמחה, והרגע שתהיה בשמחה, זה ירחיב לך את הדעת לגמרי, וכמו שאמר רביז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י') מה שבני אדם רחוקים מהקדוש ברוך הוא, זה מחמת חסרון ישוב הדעת, ולמה אין ישוב הדעת? כי חסר מהשמחה. ולכן תמסור את נפשך להיות בשמחה ואז תזכה לגדלות המוחין וכבר לא יחסר לך שום דבר, ותזכה לתקן החטא המגונה הזה שהורס את החיים לגמרי, כמו שכתב הרמב"ם (פרק ד' מהלכות דעות הלכה י"ט) שכבת זרע היא כח הגוף וחייו ומאור העינים וכל שתצא ביותר הגוף כלה וכחו כלה וחייו אובדים, הוא שאמר שלמה בחכמתו (משלי ל"א ג') "אל תתן לנשים חילך", כל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו, וכחו תשש, ועיניו כהות, וריח רע נודף מפיו, ומשחיו, ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרות, ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה, שיניו נופלות, והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו, אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת בשאר חלאים, והאלף מרוב התשמיש, לפיכך צריך אדם להזהר בדבר זה מאד וכו', עיין שם. וכן מובא בשולחן ערוך (אבן העזר סימן כ"ג סעיף א') אסור להוציא שכבת זרע לבטלה ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה וכו', אלו שמנאפים ביד ומוציאים שכבת זרע לא די להם שאיסור גדול הוא אלא שהעושה זה בנדוי הוא יושב ועליהם נאמר (ישעיה א' ט"ו) "ידיכם דמים מלאו", וכאלו הרג הנפש וכו' עיין שם, והחטא הזה בא רק על ידי עצבות ומרה שחורה שנדבקים באדם, כי ככל שהאדם שורה בעצבות ובמרה שחורה ובדכאון פנימי, על ידי זה אין לו מה לעשות, והוא בא לידי החטא המגונה הזה וכו', וכן להיפך ככל שאדם חוטא בחטא המגונה הזה הוא נעשה יותר עצוב וממורמר ומדוכא וכו', וקשה לו מאד לצאת מזה אחר כך, ולכן התיקון הראשון רק להיות בשמחה, להכריח את עצמו בכל הכוחות להיות בשמחה, והשמחה שורפת את כל הקליפות והמשחיתים שברא מחמת החטא המגונה הזה. ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ה) ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת. ותפלה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו וכו', והנהגה זו הוא גדולה במעלה מאד מאד, והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך, כי זאת היא עצה כללית, שכולל הכל. כי על כל מה שיחסר לו בעבודת השם, או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו יתברך, על הכל יפרש שיחתו ויבקש מאתו יתברך, ואפילו אם לפעמים נסתתמין דבריו, ואינו יכול לפתוח פיו לדבר לפניו יתברך כלל, אף על פי כן זה בעצמו טוב מאד. דהיינו ההכנה שהוא מוכן ועומד לפניו יתברך, וחפץ ומשתוקק לדבר, אך שאינו יכול, זה בעצמו גם כן טוב מאד, וגם יוכל לעשות לו שיחה ותפלה מזה בעצמו. ועל זה בעצמו יצעק ויתחנן לפניו יתברך, שנתרחק כל כך, עד שאינו יכול אפילו לדבר. ויבקש מאתו יתברך רחמים ותחנונים, שיחמול עליו ויפתח פיו, שיוכל לפרש שיחתו לפניו.
|