איך יתכן שאחרי הפטירה מרגישים את צער הגוף, הרי הנשמה עולה לשמים?

שאלה:

מאת עמרם:

לכבוד הצדיק. איך יכול להיות שאחרי הפטירה מרגישים את כל צער ריקבון הגוף, הרי ידוע שעולים לשמים?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר ויגש ג' טבת התשע"ג

שלום וברכה אל עמרם נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

חכמינו הקדושים אמרו (שבת י"ג:) קשה רימה למת כמחט בבשר החי שנאמר (איוב י"ד כ"ב) "אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל", ומובא בזוהר (לך לך פ"א.) שעד שנידון האדם למעלה, גופו בקבר מרגיש את הכל, וכן מובא בזוהר (חיי שרה קכ"א:) על הפסוק (משלי י"א י') "ובאבוד רשעים רנה", והכתיב (יחזקאל י"ח כ"ג) "החפוץ אחפוץ מות רשע", דהא לית נייחא קמי קודשא בריך הוא כד אתעביד דינא ברשיעייא, אלא כאן קודם דאשתלים קיסטא כאן לבתר דאשתלים קיסטא אית ליה נייחא; וכו' [כתוב "ובאבוד רשעים רנה", ובפסוק אחר כתוב "החפוץ אחפוץ מות רשע", שהקדוש ברוך הוא לא רוצה להעניש את הרשעים, הרי שני הפסוקים האלו סותרים אחד את השני וכו', אלא כל זמן שדנים את האדם בקבר, אזי יש לו קיסטא דחיותא, הרגשת החיים, שהגוף גם כן מרגישה מה שקורה עמו וכו', ותיכף ומיד כשגומרים לדון אותו אחר י"ב חודש, אם הוא זוכה אזי נפסק הרגשת החיים של הגוף, ונזדכך לגמרי וכו'] עיין שם, הרי שלך לפניך שכל זמן שמגיעים לתיקונו, אזי הגוף מרגיש את הכל, וסובל מה שסובל וכו'.

בני אדם לא מתיישבים בדעתם מה קורה לאחר המוות, ולאחר הקבורה וכו' וכו', אף אחד לא רוצה לחשוב מזה, כי הוא מפחד מאד מאד וכו', אפילו לדבר מזה, ומכל שכן לחשוב מזה, ובזה תראה איך שנטבע בטבע האדם כשרואה עכבר הוא מפחד מזה מאד מאד, ונגעל מזה מאד מאד, ולא רוצה להסתכל על זה, ויש שצועקים בקולי קולות וכו' וכו', מה קרה? הרי עכבר זה שרץ קטן וכו', שרק שומע הזזה מבן אדם, כבר בורח אל חורו וכו', והוא לא יכול לעשות לאדם כלום וכו', ולמה בני אדם כל כך מפחדים ממנו? ונגעלים ממנו? אלא חכמינו הקדושים אמרו (מגילה ג.) אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי; כי אחר שקוברים את האדם ומכסים אותו עם עפר, השרץ הראשון שבא אל האדם זה עכברי שדה, ולכן נטבע בטבע האדם כשרק רואה עכבר וכו', אף שהוא לא יכול לעשות לו שום דבר, אבל הנפש שלו נגעלת ומפחדת ממנו מאד מאד.

ולכן אשרי אדם שמרגיל את עצמו בחיים חיותו לדבר אל הקדוש ברוך הוא בתמימות ובפשיטות בלי שום חכמות כלל, והוא בעצמו דן את עצמו, ומספר את כל מה שעובר עליו אליו יתברך, על ידי זה אין עליו שום דין, כמאמרם ז"ל (ספרי שופטים) כשיש דין למטה אין דין למעלה, מי שמרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא ולשפוט את עצמו, אזי אין עליו שום דין למעלה בשמים, אדרבה מאחר שהוא דן ושפט את עצמו, על ידי זה ניצול מכל מיני דינים, ובחיים חיותו עוד מהפך את הגוף הגשמי שלו שיהיה רוחני וכו', וכשקוברים אותו, העכברים והתולעים והעקרבים והנחשים וכו' וכו', מפחדים להתקרב אליו, כי השיחה בינו לבין קונו מזככת כל כך את האדם, עד שגם הגוף שלו מאיר באור רוחני.

ולכן אשרי מי שמרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא בכל יום, שאז אינו מפחד משום דבר, וכבר אמרו חכמינו הקדושים (תנא דבי אליהו רבה פרק ט"ו) לפי שכל המרבה שיחות ותפילות, הם המלווים אותו עד שיגיע לבית עולמו; אין עוד דבר שמלווה את האדם עד הרגע האחרונה כמו השיחה בינו לבין קונו; הלוואי הלוואי שהיו בני אדם מכניסים דבר זה בתוך לבם, והיו מרגילים את עצמם לדבר אל הקדוש ברוך הוא, על ידי זה היו ניצולים מכל מיני עונשים קשים ומרים עוד בזה העולם, ומכל שכן לאחר המיתה והקבורה, כי אין לתאר ואין לשער את מעלת האדם הזוכה לדבר אל הקדוש ברוך הוא, אשר כל דיבור ודיבור שמדברים אליו יתברך זה הצלחה נצחית, הצלחה כזו אשר אין לתאר ואין לשער כלל, אפילו דיבור אחד זה מאד מאד חשוב בעיניו יתברך, ואל יקל בעיניך דבר זה.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך ברכה ובצלחה מן השמים