מובא ש"מי שנוהג רבנות בכשרות ובתמימות על ידי זה זוכה שיעלה לגדולה". מה הכוונה?

שאלה:

מאת יצחק:

לכבוד הצדיק שלום וברכה. רבינו מביא בתורה רל"ו: "מי שנוהג רבנות בכשרות ובתמימות כראוי על ידי זה זוכה שיעלה לגדולה וכו' ונותנין לו שכרו קודם שיצא מן העולם" ומסיים רבינו "ואחר כך…". מה זה שסיים רבינו "ואחר כך"? אף פעם לא הצלחתי להבין את התורה הזאת.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר ויחי י"ג טבת התשע"ג

שלום וברכה אל יצחק נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רל"ו) מי שנוהג רבנות בכשרות ובתמימות כראוי, על ידי זה זוכה שיעלה לגדולה לסוף ימיו, וכל מה שנחשב לגדולה באותו הדור, הוא עולה לגדולה זו, כגון בדור הזה שעיקר הגדולה והכבוד הוא כשמחזיקין אותו לצדיק מפורסם, אזי זוכה שיתקבל בסוף ימיו למפורסם גדול, אף שבאמת אינו כן, רק שהוא איש כשר פשוט, ונותנין לו שכרו קודם שיוצא מן העולם, ואחר כך וכו'; ההמשך הוא ככה, ואחר כך יתוודע לו איך שהוא חי כל ימי חייו בטעות ובדמיון.

כי השלימות של רב אמיתי, שהוא מוסר את נפשו כל כולו להציבור, ואינו רוצה שום התנשאות על הזולת, אלא מקים עולה של תורה, ומלמד את אנשי קהילתו איך להתנהג על פי התורה, והוא דואג מאד שיהיה מקוה כשירה בעירו, ושיהיה תלמוד תורה להבנים, ובית ספר להבנות, ושם ילמדו איתם תורה וקיום מצוות מעשיות, ואמונה בו יתברך, וכן ימסור את נפשו על כל פרט ופרט מה ששייך בקהילתו, ויעשה את זה לשם שמים, לא לשום קבלת שכר, ואז מעלתו גדולה בשמים מאד מאד, כי אי אפשר לתאר ולשער גדולת רב בישראל שמוסר את נפשו עבור עם ישראל, בלי שום קיווי של שכר גשמי, והוא עושה את זה לשם שמים, אז אין מספיק זכויות עבורו, כמאמרם ז"ל (איכה רבה הקדמה סימן כ"ג) "והכוכבים" אלו הרבנים, דכתיב (דניאל י"ב) "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד", כמו שאי אפשר לספור את הכוכבים, כך אי אפשר לספור את זכותם של הרבנים יראי השם וחושבי שמו שהולך להם בחיים להקים את הקהילה שלהם שיחזיקו באמונה בו יתברך, וקיום מצוות מעשיות, ודואג לכל צרכם הרוחני, ולא איכפת לו משום דבר, אלא מוסר את נפשו ביום ובלילה עבור אנשי קהילתו, ואינו תלוי באף אחד, והוא לא צריך את השכר של אף אחד, ולא רץ אחר כסף ותקציבים וכו', זה נקרא רב אמיתי, ואז שכרו גדול בשמים שאי אפשר לתאר ולשער כלל.

מה שאין כן רב פשוט, שנוהג רבנותו בכשרות ובתמימות, אבל לא מוסר את נפשו בשביל היהדות וכו', עם כל זאת הוא יקבל את השכר שלו בזה העולם, שהוא יתפרסם וכו', ויהיה לו כבוד וכו', אבל אחר כך כשיצא מזה העולם, אז יראה באיזה טעות ודמיון הוא חי, כי בזה העולם יכולים להטעות את עצמו מאד מאד וכו' וכו'.

ולכן צריך כל רב בישראל להתפלל הרבה להקדוש ברוך הוא, שיהיו מעשיו לשם שמים, וימסור את נפשו עבור כלל קהילתו, וצריכים לזכור אשר זה לא קל להיות רב בישראל, כי הוא צריך ללחום נגד כל מיני פירצות שרק קורים בקהילתו, ואם אינו לוחם ומוחה וכו', על ידי זה הקולר תלוי בצוארו, ולכן אף שהוא מתנהג בכשרות ובתמימות, אבל הוא מקבל את השכר שלו עוד בזה העולם, אבל כשיוצא מזה העולם הוא רואה באיזה טעות הוא היה חי, כי לא מסר את נפשו על כל פרט ופרט מהיהדות.

ואין צריך לומר רחמנא לישזבן שיש ש'קרנים ר'מאים צ'בועים, ש'ר'ץ' השורץ על הארץ, קלים וריקים ופוחזים שבכלל לא מתאים להם להיות רב כלל, כי הם עמי הארצים גמורים, ועובדים על בני אדם, כל כוונתם זה רק כסף ותקציבים, אוי להם ואוי לנפשם איך שמכשילים את הרבים, המקוה אינה כשרה לגמרי, נמצא שזה כמו אמבטיה ומכשיל את כולם באיסור כריתות, השוחט הוא עם הארץ גמור, אינו יודע הלכות שחיטה, נמצא שמכשיל את כולם בנבילות וטריפות, העירוב אינו עירוב כלל, נמצא שמכשיל את כולם באיסורי שבת, על רע-בנים כאלו אמר רביז"ל (ספר המדות אות בושה סימן ב') מותר לבייש את הרבנים, ששוכרין את הרבנות לשם גאוה, וראוי לבזותן ולהקל בכבודן, ואין עומדין בפניהם, ואין קורין אותן רבי, והטלית שעליו כמרדעת של חמור; ותתאר לעצמך אחד נעשה רב כשעדיין היה בחור רווק וכו', האם זה לא מצחיק? איך יכול לענות על שאלת נשים? וכבר אמרו חכמינו הקדושים (קהלת רבה פרשה ב' סימן כ"ב) זה נקרא רבי וזה נקרא רבי, זה חכם וזה חכם, זה עוטף בטליתו וזה עוטף בטליתו, אם כן למה חכמתי אז יותר, למה נתתי נפשי על תורתי, וחזרתי ואמרתי (קהלת ב' ט"ז) "אין זכרון לחכם עם הכסיל", למחר שניהם נכנסין לבית הוועד או למקום אחר, ושואלין זה את זה, זה נשאל ומשיב, וזה נשאל ואינו משיב, הדא הוא דכתיב (שם) "ואיך ימות החכם עם הכסיל".

אשרי הרבנים הגאונים שמוסרים את נפשם עבור קהילתם, והולך להם בחיים רק דבר אחד, איך עושים את רצונו יתברך, ואיך מפרסמים את רצונו יתברך בקיום מצוותיו, ומוסרים נפשם שיהיה מקוה כשירה בעירם, וכן שיהיה להם עירוב כשר בעירם, ודואגים שיבדקו בכל פעם את העירוב ואת המקוה, ודואגים שיהיה תלמוד תורה לבנים ובית ספר לבנות, ששם ילמדו עמהם אמונה, ודואגים שיהיו שיעורי תורה לבעלי בתים, והם בעצמם מלמדים תורה לאנשי קהילתם, ופוסקים שאלות חמורות לנשים וכו', והכל עושים לשם שמים, לא לשם כבוד, ולא לשם כסף ותקציבים, עליהם נאמר (דניאל י"ב) "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד", כמו שאי אפשר לספור את הכוכבים, כך אי אפשר לספור את זכותם שלהם, אשריהם ואשרי חלקם, וכבר אמרו חכמינו הקדושים (ספרי עקב) על הפסוק (דברים י"א י"ג) "לאהבה את הוי"ה אלהיכם", שמא תאמר הרי למדתי תורה בשביל שאהיה עשיר ובשביל שאקרא רבי ובשביל שאקבל שכר, תלמוד לומר "לאהבה את הוי"ה אלהיכם" כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה ולעבדו; עיין שם, ואמרו (אבות דרבי נתן פרק י"א) ושנא את הרבנות כיצד, מלמד שלא יניח אדם עטרה מעצמו בראשו. אבל אחרים יניחו לו, שנאמר (משלי כ"ז) "יהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך".

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח. 

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים