|
בעזה"י יום א' לסדר תרומה א' דר"ח אדר התשע"ג
שלום וברכה אל אלוני נ"י
לנכון קבלתי את מכתבך.
רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ח) שהכעס דוחה מהאדם את כל הפרנסה, ואפילו שנגזר עליו שיהיה לו הרבה כסף וכו', על ידי כעס הוא במו ידיו דוחה את זה וכו', ומדת הכעס זו המדה הכי מגונה שרק יכולה להיות, עד כדי כך שאמרו בזוהר (תצוה קפ"ב.) במאי אתידע לקרבא בר נש בהדיה או לאתמנעא מניה, [איך יכולים לדעת אם מותר להתקרב אל האדם הזה או להתרחק ממנו?], ברוגזיה ממש ידע ליה בר נש, וישתמודע מאן איהו, [בכעסו של אדם מתוודע מהות כל האדם ומתגלה מי הוא], אי ההיא נשמתא קדישא נטר בשעתא דרוגזוי אתי עליה, דלא יעקר לה מאתרהא, בגין למשרי תחותה ההוא אל זר, [אם אדם שומר על עצמו לא להיות בכעס כדי שלא תהיה נעקרת ממנו נשמתו], דא איהו בר נש כדקא יאות, דא איהו עבדא דמאריה, דא איהו גבר שלים. [זה הוא אדם כמו שצריך להיות, הוא עבד של הקדוש ברוך הוא והוא אדם השלם], ואי ההוא בר נש לא נטיר לה, ואיהו עקר קדושה דא עלאה מאתריה, למשרי באתריה סטרא אחרא, ודאי דא איהו בר נש דמריד במאריה, ואסיר לקרבא בהדיה ולאתחברא עמיה, [ואם אדם הזה לא שומר על עצמו לא להיות בכעס, והוא עוקר את הקדושה ממנו, ונכנס בו סטרא אחרא, האדם הזה הוא מורד בהקדוש ברוך הוא ואסור להתקרב אליו], ודא איהו (איוב י"ח ד') "טורף נפשו באפו", איהו טריף ועקר נפשיה בגין רוגזיה, ואשרי בגויה אל זר [אדם שהוא בכעס הוא עוקר את הנפש שלו ושורה בו הסטרא אחרא], ועל דא כתיב (שם) "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו", דההיא נשמתא קדישא טריף לה, וסאיב לה בגין אפו [מי שבכעס הנשמה שלו בורחת ממנו, והוא מטמא את עצמו]; ואמר האריז"ל את כל העבירות יכולים לתקן וכו', אבל מי שכועס הוא עוקר את הנשמה שלו לגמרי וכו', וקשה להחזיר לו את נשמתו וכו', ולכן סובל מה שסובל וכו'.
עכשיו בענין כעס דע לך שזה עוון חמור מאד מאד, כי חכמינו הקדושים אמרו (שבת ק"ה:) המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו, יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד; כי המאמין האמיתי שמאמין שדבר גדול דבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, הוא אף פעם לא יהיה בכעס, ואם הוא בכעס, סימן שלא מאמין בו יתברך שהוא נמצא ואין בלעדו נמצא, והכל ממנו יתברך.
ולכן כפי הכעס, כן דוחה את השכינה ממנו, ואמרו חכמינו הקדושים (פסחים ס"ו:) כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו; ואמרו (נדרים כ"ב.) כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, ומוסיף טפשות על טפשותו; וזה טירוף הדעת פשוטו כמשמעו, כי הכעסן מאבד את הדעת והשכל שלו לגמרי, עד שלא מסוגל לחשוב ישר, ואמרו חכמינו הקדושים (זוהר חדש נח) לא יהיה בך אל זר, שלא תהיה נח לכעוס, כי זו עבודה זרה ממש, כי הוא דוחה את הקדוש ברוך הוא ממנו.
מסופר (שיחות הר"ן סימן רמ"ט) שפעם אחד עמד לפני רביז"ל אדם מקובל גדול ולמדן, אבל דרכו היתה שהיה בכעס תמיד על פועליו ומשרתיו וכיוצא, והכה אותם וכו', ענה רביז"ל ואמר: מפני מה כתיב (בראשית ל"ח ז') "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני הוי"ה"? מדוע רע ולא רשע? וסיים רביז"ל מי שעובר עבירה זו של ער ואונן חס ושלום, הוא תמיד רע (שקורין בלשון אשכנז בייז), דהיינו שהוא איש רע ובכעס תמיד ודוד של עצבים וכו', ולא אמר רביז"ל יותר, ותיכף כששמע האיש הזה דיבורים אלו וכו', נזדעזע לאחוריו ונפל עליו רתת וזיע ופחד ואימה גדולה ונוראה מאד בלי שיעור וערך וכפף קומתו. ולא היה יכול להגביה ראשו. ולא היה יכול עוד לעמוד כלל לפני הדרת קדושת רביז"ל, ונשמט מן הבית אל החוץ והתחיל לבכות ובכה הרבה הרבה מאד בדמעות שליש. וביקש מאד מאד מהמלמד שלו, שהיה המלמד שלו מאנשי רביז"ל, שיקרב אותו לרביז"ל, ואחר כך ראה רביז"ל שמונח אצלו על הקורה ספר. ושאל איזה ספר הוא. ונודע לו שהוא ספר קבלה. ואמר לו רביז"ל שאין ראוי לו ללמוד קבלה, כי קבל"ה גימטריא נוא"ף וכו', הרי שלך לפניך שמי שחטא בחטא המגונה הזה של הוצאת זרע לבטלה, וכן מי שהוא בכעס ובעצבים וכו', הוא מתפרץ על הזולת וכו'.
הייתי מייעץ לך שתלמד את התורה בלקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ח, ולומר שם את התפלה מלקוטי תפלות, כי רביז"ל מגלה לנו נוראות נפלאות איך שהכעס גורם לאדם שיאבד את הכסף, ואפילו כשנותנים לו כסף מהשמים וכו', על ידי כעס הוא מאבד במו ידיו את הכסף שנגזר עליו שיקבל את זה וכו'.
הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.
| המאחל לך חודש מבורך |
 |
|
