שאלה: מאת עופר: לכבוד כבוד קדושת מוהרא"ש, הקדוש ברוך הוא ישלח לכם רפואה שלמה ואריכות ימים ושנים. תשובה: |
||
בעזה"י יום ב' לסדר תרומה ב' דר"ח אדר התשע"ג
שלום וברכה אל עופר נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. תשואת חן על האיחולים לבריאות, ועל התפלות, וכל המברך מתברך מפי אל עליון. כל הענין של דחיקת שעה, זה בא לאדם רק מחמת שהוא בעצבות ובמרירות ובדכאון פנימי, כי מי שתמיד שמח, ומתענג בזיו שכינת עוזו יתברך, הוא אינו דוחק את השעה, אדרבה כל דקה אצלו יקרה מאד מאד, כי הדביקות באין סוף ברוך הוא, זה הנועם הכי העליון, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ע"א) שיורד מלמעלה נועם העליון בכל יום בכל שעה, ואשרי מי שמקבל את הנועם העליון הזה. אם אדם תמיד רק שש ושמח, זוכה לישוב הדעת, כמו שאמר רביז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י') מה שבני אדם רחוקים מהקדוש ברוך הוא, זה מחמת חסרון ישוב הדעת, ולמה אין ישוב הדעת? כי חסר מהשמחה, ולכן צריכים לעבוד הרבה על נקודת השמחה, ואז הוא מסתדר הן עם פרנסה, והן עם לימוד תורה, והן עם קיום המצוות, והן עם שלום בית, והן עם אנשים, כי השמחה מרחבת את הדעת בין בגשמי בין ברוחני, ולכן העיקר רק לעבוד על נקודת השמחה, וכשתהיה לך שמחה, יהיה לך הכל, ולא תצטרך לדחוק את השעה. מוהרנ"ת ז"ל מרבה לדבר בענין פגם דחיקת השעה (לקוטי הלכות גזילה הלכה ה' אות י') אשר עיקר תיקון כל אדם הוא על ידי תיקון המשפט. היינו כי צריך כל אדם לכלכל דבריו במשפט, שישפוט את עצמו בכל עת על כל דבר, וכל הפגמים מה שהאדם פוגם וחוטא, זה רק מחמת קלקול המשפט, שאינו מתנהג כמשפט התורה, ועיקר קלקולו על ידי חכמות רעות של העולם, שזה פגם המשפט, דהיינו מה שנדמה לכל אחד כאילו השם יתברך אינו מתנהג עמו במשפט הישר והצדק, כאילו אי אפשר לו לעמוד בנסיון כפי מה שהשם יתברך מתנהג עמו, כי רוב העולם צועקים שאינם יכולים לעבוד את השם יתברך מחמת חסרון הפרנסה, נמצא לפי דעתם חס ושלום השם יתברך מעוות המשפט נגדם, שרוצה שיעשו מה שאין בכוחם לעסוק בתורה ועבודה מפני חסרון הפרנסה שעובר עליו וכו', אבל האמת בודאי אינו כן. כי צריך כל אחד להאמין כי צדיק השם וישר משפטיו, ובודאי אינו בא בטרוניא עם בריותיו, ואינו מבקש מהאדם שיעשה מה שאין ביכולתו, ובודאי הוא יתברך יודע שזה עיקר הנסיון של זה האדם, שיחטוף עתים לתורה ועבודה מתוך דחקות הזה, כמאמרם ז"ל (אבות פרק ד') כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וכן בכל מה שעובר על האדם וכו', כי באמת האדם לא בא לעולם כי אם בשביל תיקון המשפט. דהיינו שיקבל שכרו במשפט, ולא יאכל נהמא דכסופא, וזה כל מעלתו על כל המלאכים, על כן צריכים להאמין שהשם יתברך בודאי ישר משפטיו ואינו מנסה שום אדם במה שאינו יכול לעמוד בו, אף על פי שלפי שכלו קשה לו לעמוד בענינים אלו שעוברים עליו, אף על פי כן צריך להשליך שכלו וחכמתו, ולהאמין כי ישרים דרכי השם ומשפטיו, ובודאי הוא צריך לעבור בזה העולם בענינים אלו שהשם יתברך מתנהג עמו בעשירות או בעניות או בהתגברות התאוות והרעיונים רעים וכו' וכו', העיקר רק להתאזר במדת הסבלנות, ולא לדחוק את השעה, ואז יצליח דרכו בגדול. ולכן חזק ואמץ מאד להיות בשמחה כמו שהזהירנו רביז"ל על זה ביותר, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו, כי כל החולאות הבאים על האדם כולם באים רק מחמת קלקול השמחה. ולכן צריכים למסור את נפשו בשביל להיות תמיד בשמחה, וחכמינו הקדושים אמרו (תנחומא שמיני) לפי שאין השמחה ממתנת לאדם לא כל מי ששמח היום שמח למחר ולא כל מי שמיצר היום מיצר למחר לפי שאין השמחה ממתנת לאדם; ולכן יעזור הקדוש ברוך הוא שתמיד תהיה השמחה מצויה אצלך, כי אין טוב מזה, ועל ידי שמחה מתרחב הלב ויכולים אחר כך לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולספר לפניו יתברך את כל אשר עם לבבו בתמימות ובפשיטות גמור, כי מה שאין האדם מתחזק לדבר אל הקדוש ברוך הוא, הוא מפני שנופל על לבו עצבות ומרירות ודכאון, אבל תיכף ומיד שמכריח את עצמו להיות בשמחה, אזי נפתח לבו לדבר אל הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.
|