|
שאלה: מאת ערן: שלום לכבוד הרב. לעיתים עוברים עלי משברים קשים באמונה, שאני לא מרגיש שום קשר עם השם, ולא מצליח להתמיד בהתבודדות, מרגיש בקטנות, וכאילו אין לי לא את העולם הזה ולא את העולם הבא, כי אני מרגיש שהתאוות זה שקר והם לא נותנות לי שום חיות, ומצד שני, גם באמונה ותורה ועבודת ה' אני חסר מאוד מאוד. תשובה: |
||
 |
||
|
בעזה"י יום ד' לסדר תצוה י' אדר התשע"ג שלום וברכה אל ערן נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. עליך להתחזק ביתר שאת ביתר עוז להיות בשמחה, כי כך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו, כי כל החולאות הבאים על האדם כולם באים רק מחמת קלקול השמחה, ולכן צריכים למסור את נפשו בשביל להיות תמיד בשמחה, וחכמינו הקדושים אמרו (תנחומא שמיני) לפי שאין השמחה ממתנת לאדם לא כל מי ששמח היום שמח למחר ולא כל מי שמיצר היום מיצר למחר לפי שאין השמחה ממתנת לאדם. ולכן יעזור הקדוש ברוך הוא שתמיד תהיה השמחה מצויה אצלך, כי אין טוב מזה, ועל ידי שמחה מתרחב הלב ויכולים אחר כך לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולספר לפניו יתברך את כל אשר עם לבבו בתמימות ובפשיטות גמורה, כי מה שאין האדם מתחזק לדבר אל הקדוש ברוך הוא, הוא מפני שנופלים על לבו עצבות ומרירות ודכאון, אבל תיכף ומיד שמכריח את עצמו להיות בשמחה, אזי נפתח לבו לדבר אל הקדוש ברוך הוא. מה אומר לך בזה העולם עוברים על כל אחד ואחד משברים וגלים, ואשרי מי שמחזק את עצמו באמונה פשוטה בו יתברך, ואל אמונה אי אפשר להגיע אלא כשזורק את החכמות וההשכלות של הבל שנכנסו בו מחמת עוונותיו המרובים, שזה עושה פירוד בינו לבין הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב (ישעיה נ"ט ב') "כי אם עונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלקיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע", ואמר רביז"ל (ספר המדות אות אמונה סימן כ"ב) הפשע של אדם מכניס כפירה לאדם; וכתב מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי הלכות נפילת אפים הלכה ד' אות ד') מי שיש לו אמונה שלימה בהשם יתברך, בוודאי ראוי לשמוח תמיד בהשם יתברך, וזה הדבר אי אפשר לבאר בכתב, כי הוא לכל חד כפום מה דמשער בלביה, וכן לשמוח בשמחת המצוות כמו שכתוב (תהלים י"ט ט') "פקודי הוי"ה ישרים משמחי לב", כי בודאי אין שמחה בעולם כשמחה זו, כי זה כל אדם יכול להבין, שבעולם הזה אין שום שמחה בעולם, כי מה יתרון לו לאדם מכל עמלו וכו', וימינו כצל עובר. ואמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה צ"ו סימן ב') כצל ימינו על הארץ ואין מקוה, והלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף דכתיב (תהלים ק"ד) כצל עובר, ואין מקוה, ואין מי שיקוה שלא ימות הכל יודעים ואומרין בפיהם שהן מתים; וכתיב (משלי י"ד י"ג) "גם בשחק יכאב לב ואחריתה שמחה תוגה", ועל כן באמת המחקרים והכופרים המשכילים והטיפשים וכו', רחמנא ליצלן, אין להם שום שמחה אמיתית כלל, וכל ימיהם הם מלאים עצבות ויגון ואנחה, כי מאחר שכופרים בתורתו יתברך הקדושה, ובעשיית מצוותיו יתברך, ובודים מליבם טעמים של הבל ושטות על עשיית המצוות, כאילו הם נימוסיות חס ושלום, אם כן מהיכן יקבלו חיות ושמחה, ועל כן עיקר הקטרוג וההתגרות של הסטרא אחרא שמתגרין בישראל, העיקר הוא בשמחה של המצוות, כי על גוף המצוה הם יכולין לומר שהיא נימוסיות חס ושלום, כשאר נימוסים, נימוסי העמים חס ושלום, אך כשרואים שישראל שמחים ועליזים כל כך בעשיית המצוות, ומוסרין נפשם עליהם, על זה הם מתקנאים ומתגרים בנו מאד, ועל כן עיקר הכנעת הסטרא אחרא היא דייקא על ידי עשיית המצוה בשמחה. ואמר רביז"ל (ספר המדות אות שמחה סימן א') כשאדם עושה מצוה בשמחה בידוע שלבו שלם עם אלוקיו, כי שמחת המצוה מראה את טוהר הלב של האדם, שכוונתו לעשות רצונו יתברך באמת בלי שום חשבונות פרטיים. העיקר הרגל את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלך, שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קנ"ד) שעיקר מה שהגיע למדריגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות) שהיה מדבר הרבה ומשיח הרבה בינו לבין קונו, ואמר תהלים הרבה בפשיטות. ועל ידי זה דייקא הגיע למה שהגיע, ואמר אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה, דהיינו חידוש כזה, הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כולה (כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כולה היה עושה ביום אחד), והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה של פראסטיק (פשיטות) באמת, ואמר איי איי פראסטיק. גם אמר שדיבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו גם כן שלא הגיעו למדריגתם כי אם על ידי ענין פראסטיק, שעסקו בעבודתם עבודת השם יתברך בפשיטות גמור בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו וכו'. ועל ידי זה דייקא הגיעו למה שהגיעו. בענין מציאת הזיווג שלך וכו', תאמין לי שלא חסרות בנות, אבל הבעיה היא שלכל בחור רווק יש כל מיני דמיונות בעניני שידוכים, והוא לא יכול להחליט מה שהוא רוצה וכו', בשעה שבפירוש גילו לנו חכמינו הקדושים (יבמות סג.) נחית דרגא נסיב איתתא, אתה צריך לרדת מדריגה ואז תמצא את הזיווג שלך, כי בדרך כלל בחור הוא גאוותן וכו', ולא מתאים לו לקחת את זו או את זו וכו', אני הכי חכם והכי יפה וכו', אקח את זו? או אני הכי חכם והכי יפה והכי משכיל וכו', אקח את זו? והוא מסתובב ומחפש את הבת זוג שלו כפי הדמיון שנכנס בו כאילו מי יודע מה הוא? והוא רוצה שיבוא אליו זיווג משהו שעדיין לא נברא וכו', ועל ידי זה מחפש וכו', ומסתובב ויוצא לפגישות פן ואולי אמצא את בחירת לבבי שתבוא אלי על סוס לבן עם שקים מלאים כסף וכו', ובשביל זה הבחור מחכה עד שיוולד זיווג כזה, ובין כך הוא לא קולט שהזמן לא מחכה, כמאמר החכם "הזהר מן הזמן כי הוא אויב רע מאד", ועד שתופס את עצמו רואה שהוא כבר בגיל שלושים, מה עושים עכשיו? על זה באים חכמינו הקדושים ונותנים לנו עצה (יבמות סג.) נחית דרגא נסיב איתתא, תרד מדריגה ואל תחזיק מעצמך כל כך גדול וכו', ואז תמצא בקלות בת זוג מה שיתאים לך. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.
|
