בגלל שאני עצבני מאוד אין לי שלום בית, ותמיד יש בבית אוירה של מתח

שאלה:

מאת נתן:

שלום לכבוד הצדיק. אני אדם עצבני מאוד וכל דבר מכניס אותי לכעס. בגלל זה אין לי שלום בית ובבית יש תמיד אוירה של מתח. גם עם הילדים שלי אני לא מסתדר, כי כשאני כועס אני לא יכול לשלוט בעצמי ואני מכה אותם. אני מרגיש שלפעמים אני בלתי נסבל, אבל אני לא יכול לשלוט בכעס. מה אפשר לעשות בנידון?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר ויקהל פקודי כ"א אדר התשע"ג

שלום וברכה אל נתן נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אתה שואל מה עושים? התירוץ הוא שלא נעשים בכעס! וכבר אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ק"י) לאיש אחד ששאל אותו: כיצד הוא הבחירה, השיב לו בפשיטות: שהבחירה היא ביד האדם בפשיטות, אם רוצה עושה, ואם אינו רוצה אינו עושה. וכתב מוהרנ"ת ז"ל רשמתי זאת, כי הוא נצרך מאד, כי כמה בני אדם נבוכים בזה מאד, מחמת שהם מורגלים במעשיהם ובדרכיהם מנעוריהם מאד, על כן נדמה להם שאין להם בחירה חס ושלום, ואינם יכולים לשנות מעשיהם. אבל באמת אינו כן, כי בוודאי יש לכל אדם בחירה תמיד על כל דבר, וכמו שהוא רוצה עושה. והבן הדברים מאד.

חכמינו הקדושים אמרו (אבות פרק ד') איזה גיבור הכובש את יצרו, שנאמר (משלי ט"ז ל"ב) "טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר", רואים מזה שמדבר מיצר הרע של כעס, שזה יצר הרע גדול מאד מאד, עד כדי כך שאמרו חכמינו הקדושים (שבת ק"ה:) המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו, יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנותו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד; כי המאמין האמיתי שמאמין שדבר גדול דבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, הוא אף פעם לא יהיה בכעס, ואם הוא בכעס, סימן שלא מאמין בו יתברך שהוא נמצא ואין בלעדו נמצא, והכל ממנו יתברך, ולכן כפי הכעס, כן דוחה את השכינה ממנו, ואמרו חכמינו הקדושים (פסחים ס"ו:) כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו; ואמרו (נדרים כ"ב.) כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, ומוסיף טפשות על טפשותו; וזה טירוף הדעת פשוטו כמשמעו, כי הכעסן מאבד את הדעת והשכל שלו לגמרי, עד שלא מסוגל לחשוב ישר, ואמרו חכמינו הקדושים (זוהר חדש נח) לא יהיה בך אל זר, שלא תהיה נח לכעוס, כי זו עבודה זרה ממש, כי הוא דוחה את הקדוש ברוך הוא ממנו.

בדרך כלל מי שחטא בחטא המגונה של פגם הברית הוצאת זרע לבטלה, שזה חטא מאד מאד חמור, עד כדי כך שאמרו חכמינו הקדושים (נדה י"ג.) אמר רבי יוחנן כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה; ואמרו (שם) רבי יצחק ורבי אמי אמרי כאילו שופך דמים שנאמר (ישעיה נ"ז ה') "הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים" אל תקרי שוחטי אלא סוחטי; כי מכל טיפה וטיפה יכול להוולד ולד, וכשסוחט את זרעו לבטלה הוא שוחט את ילדיו, והעוון הזה מטמטם את המח והדעת, ומכניס את האדם בחלישות הדעת וביאוש גדול כאילו הקדוש ברוך הוא שונא אותו, ולא צריך אותו וכו' וכו', והחטא הזה מביא את האדם לכעס ורציחה גדולה מאד מאד, וכל אלו שהם עצבניים וכו', וכעסנים גדולים וכו', וכל דבר קטן מעצבן אותם ומכניס בהם כעס ורציחה, סימן שהם נכשלו בחטא המגונה הזה של הוצאת זרע לבטלה, ואמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קפד) כי בחוטם יכולין להכיר הנואף, עיין שם, היינו כעס בא מהחוטם שהוא האף, ורואים אדם כעסן שמוציא את העצבים שלו על הזולת, זה סימן שהוא נואף.

מסופר (שיחות הר"ן סימן רמ"ט) שפעם אחת עמד לפני רביז"ל אדם מקובל גדול ולמדן, אבל דרכו היה שהיה בכעס תמיד על פועליו ומשרתיו וכיוצא, והכה אותם וכו', ענה רביז"ל ואמר: מפני מה כתיב (בראשית ל"ח ז') "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני הוי"ה"? מדוע רע ולא רשע? וסיים רביז"ל מי שעובר עבירה זו של ער ואונן חס ושלום, הוא תמיד רע (שקורין בלשון אשכנז בייז), דהיינו שהוא איש רע ובכעס תמיד ודוד של עצבים וכו', ולא אמר רביז"ל יותר, ותיכף כששמע האיש הזה דיבורים אלו וכו', נזדעזע לאחוריו ונפל עליו רתת וזיע ופחד ואימה גדולה ונוראה מאד בלי שיעור וערך וכפף קומתו, ולא היה יכול להגביה ראשו. ולא היה יכול עוד לעמוד כלל לפני הדרת קדושת רביז"ל, ונשמט מן הבית אל החוץ והתחיל לבכות ובכה הרבה הרבה מאד בדמעות שליש. וביקש מאד מאד מהמלמד שלו, שהיה המלמד שלו מאנשי רביז"ל, שיקרב אותו לרביז"ל, ואחר כך ראה רביז"ל שמונח אצלו על הקורה ספר. ושאל איזה ספר הוא, ונודע לו שהוא ספר קבלה. ואמר לו רביז"ל שאין ראוי לו ללמוד קבלה, כי קבל"ה גימטריא נאו"ף וכו', הרי שלך לפניך שמי שחטא בחטא המגונה הזה של הוצאת זרע לבטלה, הוא בכעס ובעצבים וכו', והוא מתפרץ על הזולת וכו'.

ולכן אתה צריך לדעת שהכעס והרציחה שלך מגלה לכולם את מעשיך המגונים, ולכן חוס וחמול על עצמך, ותיקח את עצמך בידיך ותפסיק להיות בכעס, ואין עצה על זה אלא תפלה, להרבות בתפלה ובתחנונים אליו יתברך שיוציא אותך מהכעס, ואתה צריך להתפלל בכל יום ויום שלא תהיה בכעס היום, ושלא תהיה עצבני היום, ושום דבר בעולם לא יוכל להביא אותך אל כעס, ולהוציא אותך משווי משקל וכו', כי מה שתפלה פועלת שום דבר בעולם לא יכול לפעול, ולכן זכור גם זכור בזה שאתה כעסן, אתה מבזה את עצמך ואתה מאבד את השכל שלך וכו' וכו'.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים