שאלה: מאת יהושע: ראיתי שכתוב בספר המידות בסימן קללה: "כשאדם מקלל לחבירו בשעת חרדה, מזיק לו הקללה מאוד", וברצוני להבין למי מזיקה הקללה, למקלל או למקולל? תודה על השו"ת הנפלא. השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
בעזה"י יום א' לסדר ויקהל פקודי כ"א אדר התשע"ג
שלום וברכה אל יהושע נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. רביז"ל הזהירנו מאד מאד לא לקלל בני אדם, ובפירוש גילה לנו (ספר המדות אות קללה חלק ב' סימן א') אדם הרגיל בקללות הוא מעולם התוהו, וכן להיפך הרגיל בברכה הוא מעולם התיקון; כי באמת אין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל אלקות גמור הוא, כי דומם צומח חי מדבר הם לבוש לגבי האין סוף ברוך הוא, וצריכים להחדיר בעצמו אשר הוא יתברך מנהיג את עולמו בחסד וברחמים בצדק ובמשפט, ודבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, עד כדי כך שאמרו חכמינו הקדושים (חולין ז:) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין מלמעלה; שאדם לא מקבל מכה קטנה באצבע קטנה אם לא מכריזין על זה קודם מלמעלה, וזה נקרא עולם התיקון, מה שאין כן כשאדם מבוהל ומבולבל ואין לו ישוב הדעת כלל, שעל ידי זה הוא פגום מאד באמונה, ונכנסים בו כפירות ואפיקורסות רחמנא לישזבן, על ידי זה הוא מקלל את כל אדם. ולכן צריכים מאד מאד לשמור לא לקלל את אף אחד, כי בפירוש גילה לנו רביז"ל (ספר המדות אות קללה סימן ו') סוף שקללת חינם ישוב על המקלל; ואמר (שם חלק ב' סימן ז') כשאדם מקלל לחבירו בשעת חרדה מזיק לו הקללה מאד; היינו כשאדם הוא עצבני מלא חרדות ועוד מקלל את אחרים, הרי זה מזיק להמקלל את הקללות. ולכן אשרי מי שנזהר לא לקלל את הזולת, ואמר רביז"ל (ספר המדות אות קללה סימן א') על ידי הקללות בא אבילות חס ושלום; ולכן טוב מאד לשמור את עצמו מלקלל, כי הוא מזיק את עצמו ולא את אחרים. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.
|