לכבוד הצדיק הקדוש מיבנאל. אני כותבת לך בדמעות, ומתחננת שתעזור לי. סבלתי הרבה מאוד בחיים, עברתי ילדות קשה מאוד עם ההורים, ובגיל צעיר מאוד עברתי אונס שהשאיר בי צלקת עמוקה וכואבת. בגלל מה שעברתי לא יכולתי להמשיך בחיים נורמליים וללמוד בבית ספר כמו שאר הבנות בגילי והייתי בטראומה נפשית עד שהתחתנתי. כשהכרתי את בעלי חשבתי שנגמרו הייסורים, ומעכשיו אחיה חיים טובים ומאושרים ביחד איתו, אך לצערי, בעלי היה אדם אלים והיה מכה אותי ומתאכזר אלי, עד שברחתי ממנו והתגרשתי. נשארתי לבד וכמעט אין לי קשר עם המשפחה, אין לי בעולם הזה אף אחד שאוהב אותי ואין לי שום חשק לחיות. תעזור לי צדיק קדוש ותגיד לי האם אי פעם אהיה מאושרת? ואיך מתמודדים עם הבדידות הנוראה?
השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.
תשובה:
בעזה"י
יום א' לסדר ויקהל פקודי כ"א אדר התשע"ג
שלום וברכה אל רחל תחי'
לנכון
קבלתי את מכתבך.
את צריכה להתחזק
ולא להשבר משום דבר שבעולם, זוהי גדולת נשמות ישראל, שאפילו איך שהוא, למרות שהם
מתרחקים ממנו יתברך, תמיד הם יכולים לחזור אליו, ובפרטיות כשזוכים לדבר עמו יתברך,
אשר בלשון רביז"ל זה נקרא "התבודדות", היינו רביז"ל גילה לנו
דרך קלה ונעימה לחזור אליו יתברך, ותמיד להיות דבוק בו יתברך ולא להסיח דעת ממנו
יתברך, והיא שאדם צריך להרגיל עצמו לדבר עמו יתברך בשפת האם שלו, וכל אשר עם לבבו
ישפוך ויספר לפניו יתברך, כמו שמדברים עם חבר טוב, כי הוא יתברך שומע תפלת כל פה.
ואף שבהתחלה נדמה שאף אחד לא שומע לו, כי מרוב העוונות נעשה כעין מחיצה בינו לבינו
יתברך, כמו שאמר רביז"ל (ספר המדות אות אמונה סימן כב) הפשע של אדם מכניס
כפירה באדם, כי ככל שאדם חוטא חס ושלום הוא גורם לעצמו כעין מחיצה המפסקת בינו
לבין קונו, כעין העלמה והסתרה וכו' עד שנדמה לו כאילו הקדוש ברוך הוא עזב אותו
וכו' וכבר אינו צריך אותו וכו' אשר באמת כל זה הוא דמיון גדול וכו', כי בלעדיו
יתברך אין לאדם קיום כלל, הרי הכל לכל הוא אלקות.
אדם חי – מי חי
בו? הקדוש ברוך הוא! וכן הוא נושם – הוא יתברך נושם בו וכו', וכן כל החושים, ואם
הקדוש ברוך הוא מוציא ממנו את חיותו יתברך, אדם נשאר כפגר מת בלי שום חיות כלל
וכו', אך מרוב העוונות נדמה לו בדמיונו כאילו יש מסך עב בינו לבין קונו, עד שעל פי
רוב שוכחים לגמרי ממנו יתברך וכו' ובאות לו מחשבות של כפירות ואפיקורסות רחמנא
ליצלן, אבל בזה שאדם מרגיל את עצמו לדבר עמו יתברך בשפת האם שלו, כך לאט לאט
יורדות ממנו כל ההעלמות וההסתרות והכיסויים, עד שמתחיל להרגיש את אמתת מציאותו
יתברך, עד שבא למדרגה כזו שמרגיש פנים אל פנים אדבר בו.
ולכן מאחר שכל
כך מרים לך החיים, ועברת ילדות קשה, ואחר כך חיי נישואין קשים עד שהתגרשת וכו',
ועכשיו את מרגישה בודדה וגלמודה וכו' וכו', אזי עצתי אמונה שתצייתי את רביז"ל
ותרגילי עצמך בעבודה הקדושה הזו, ואז איפה שרק תהיי אף פעם לא תהיי לבד, כי כך אמר
רביז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן עח) אשר הדיבור הולך עם האדם אפילו
במקומות המטונפים וכו' ומזכיר לו את הקדוש ברוך הוא, וכמו שכתוב (ירמיהו לא יט)
"כי מדי דברי בו זכור אזכרנו", על ידי הדיבור תמיד נזכרים בו יתברך ואף
פעם לא נמצאים לבד, איפה שרק הולכים ואיפה שרק באים, מטיילים עמו יתברך.
וזו המדרגה הכי
עליונה שאדם צריך להגיע אליה, ואל מדרגה זו רביז"ל רוצה להביא אותנו, וזו
תהיה הגאולה שכל אחד ירגיש תמיד את אמתתו יתברך שהוא נמצא ואין בלעדיו נמצא, ואז
יקויים מה שאמר הנביא (צפניה ג') כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא אל
הוי"ה.
ולכן אני מאוד
מבקש אותך חזקי ואמצי עצמך מאד ואל תפלי ביאוש וכו' שזה לא יביא אותך אל שום דבר,
רק אל אבדון חס ושלום, אבל אם תצייתי את רביז"ל תבני את הביטחון העצמי שלך,
וכבר לא תפלי בדעתך כלל ותהיי עצמאית, מאחר שיש לך אל מי לפנות. וזכרי טוב כי את
לא לבד, הקדוש ברוך הוא אוהב אותך ורוצה לשמוע את קולך תמיד, והוא יעזור לך לצאת
מאיפה שנפלת והושלכת וכו' וכו'.
מה טוב ומה נעים
לשמור שבת, שהיא המתנה הכי יפה שנתן הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, וכשאדם שומר שבת
אזי השבת שומרת עליו, הקדוש ברוך הוא אומר נתתי לכם את ששת ימי השבוע, תשמרו את
יום השבת שהוא היום שלי, ואז אשמור לכם את ששת הימים שלכם.