שאלה: מאת אברהם: שלום לכבוד קדושת אדמו"ר מוהרא"ש שליט"א. ברצוני לספר לצדיק את צערנו הקשה שאנחנו סובלים מבננו הבכור. בננו מוגדר כחולה בסכיזופרניה ופראנויה, ואת גודל הצער שיש לנו לראות אותו סובל ככה אי אפשר להסביר למישהו שלא יודע מה זה, ונקווה שאף אחד מעם ישראל לא ידע צער כזה. אני ואשתי ממש משתגעים מהמצב, ונעשינו חולים ומותשים נפשית עד שלא נשארו לנו כוחות לתפקוד היומיומי. איך אנחנו יכולים להתחזק במצבנו? והאם יש רפואה למכה הזו? השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
בעזה"י יום ג' לסדר ויקרא ראש חודש ניסן התשע"ג
שלום וברכה אל אברהם נרו יאיר לנכון קבלתי את מכתבך. מה אומר לך, אין לך צער כצער גידול בנים, שזה הצער הכי גדול שאדם צריך חס ושלום לקבור בניו בחייו (לא עלינו) וכן אין לך צער כצער של הורים שצריכים להתמודד עם בן חולה נפש שיורד להם לחייהם, הצער הזה הוא הצער הכי קשה שרק יכול להיות, עד כדי כך שהחזון איש זי"ע אמר פעם, אדם שיש לו בן חולה במחלה שאי אפשר לרפאותו כגון בן אוטיסט וכו', או שיש לו מחלה אחרת אשר קשה לרפאותו וכו', ראוי לקום לפניו במלא קומתו, כמו שיש מצוות קימה והידור לקום לפני אדם שהגיע לגיל שיבה או לפני תלמיד חכם, כי את הצער והכאב הזה אי אפשר להסביר לבני אדם שלא עברו את זה, ההורים מוכרחים לחיות עם הצרה הזו יום יום שעה שעה וכו', וגודל הסבל והצער הזה אי אפשר להסביר בשום מילים כלל. ולכן אין עצה אחרת רק לפנות אליו יתברך, ולהכנע לפניו יתברך, ולשפוך שיחו ותפלתו יומם ולילה לפני הקדוש ברוך הוא, שיחוס וירחם עליו שלא יכנס בו איזו קושיא או ספק או תרעומת כלפי הנהגתו יתברך עמו, אלא יזכור היטב מה שאמר דוד (תהלים קמה) "צדיק הוי"ה בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו", וכתיב (דברים לב) "הצור תמים פעלו אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא", שזו תכלית היסורים למרק את עוונותיו המרובים וכו', או לתקן מה שקלקל בגלגולים הקודמים וכו', או שיש בזה כוונה עליונה ממנו יתברך אשר בשכלנו הקטן והקצר בלתי אפשר להבינו, ולכן לא בחינם שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות ס"ב.) סמא דיסורי קבולי ושתיקו, הסם הכי טוב נגד היסורים לקבלם באהבה ולשתוק, היינו לא להרהר אחרי המקום ברוך הוא, ולא להטיח דברים כלפי מעלה, אלא לקבל את היסורין באהבה, ואז אם יהיה לו לב נכון, לב ישר בלי שום עקמומיות ושום קושיות עליו יתברך, אז אל רב טוב הצפון והגנוז יזכה, ויאיר עליו מלך הכבוד בעצמו, ובלבד שלא יפסיק מלהתפלל אליו יתברך, כי תפלה זה ביטוי האמונה, כי לא יתפלל אדם אליו יתברך, אלא אם יש לו אמונה. ולכן אשרי אדם שנגעו בו יסורין, ודומם ושותק, שאז נפתחים לפניו אורות צחצחות בגילוי אלקותו יתברך, כי גופו הגשמי נכנע לגמרי, כדי שיהיה כלי לקבל בו הארת נשמתו שהיא חלק אלוק ממעל.
|