למה רבנו מתכוון באומרו "הקרירות שבצד צפון"?

שאלה:

מאת ירון:

רבינו הקדוש אומר בלקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ב שהגן עדן והגיהנום הם בזה העולם, אך אי אפשר לבוא לשם מחמת הקרירות שבצד צפון. מה הכוונה "הקרירות שבצד צפון"? ולמה אי אפשר לבוא לשם מחמת הקרירות? יישר כח גדול, ושתזכו לשנים רבות נעימות וטובות מתוך בריאות איתנה.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר ויקרא ד' ניסן התשע"ג

שלום וברכה אל ירון נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ב) הגן עדן והגיהנום הם בזה העולם ממש, אך אי אפשר לבוא לשם מחמת הקרירות שבצד צפון ודרום וכו', ויש לומר בפשיטות על פי מה שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קצ"א) שיכולים לשבת שני אנשים אחד על יד השני, זה מרגיש את כל התענוגים והשעשועים וכל הש"י עולמות, וזה החבר היושב על ידו לא ירגיש כלום, ולא יהיה לו שום תענוג וכו'.

וכן מובא בדבריו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קי"ט) שאין עולם הזה כלל, לפי הצרות והיסורים שעוברים על בני אדם, יש או עולם הבא או גיהנום, עולם הזה אינו בנמצא כלל, כפי מה שעובר על כל אחד ואחד, היינו כשבר ישראל מחדיר בעצמו אשר אין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, והכל לכל אלקות גמור הוא, ודבר גדול דבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, ומדבק את עצמו באין סוף ברוך הוא, על ידי זה מרגיש טעם גן עדן בזה העולם, כי הוא חי רק עמו יתברך, מדבר עמו יתברך, ומטייל עמו יתברך, כמאמרם ז"ל (תורת כהנים בחוקותי) על הפסוק (ויקרא כ"ו י"ב) "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם", אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם, ולא תהיו מזדעזעים ממני וכו', הרי שאדם שזוכה להתבודד עמו יתברך, ומכניס בעצמו אמתת מציאותו יתברך, הוא מרגיש גן עדן בזה העולם, מה שאין כן מי שמנתק את עצמו לגמרי ממנו יתברך, ונכנסות בו קושיות וספיקות ועקמומיות עליו יתברך, הוא טועם טעם גיהנום ממש בזה העולם.

והנה כשאדם מחדיר בעצמו תמיד אמתת מציאותו יתברך, על ידי זה לבו נתלהב בהתלהבות גדולה מאד, כי החמימות שבאה אל האדם, הוא כפי המח שדבוק אליו יתברך, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קנ"ו) כי כשמדברים בינו לבין קונו, זה מכניס בו התלהבות וחמימות להשם יתברך, ולהיפך כשבר ישראל רחוק מכל זה, על ידי זה הוא קירר את עצמו לגמרי, ונכנסה בו קרירות וכו', והנה החכם מכל אדם אומר (קהלת א' ו') "הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח", וחכמינו הקדושים אמרו (בבא בתרא כ"ה:) אמר רבי יצחק הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין, וסימניך שולחן בצפון ומנורה בדרום.

ולכן אם אדם בוער לבו להקדוש ברוך הוא, אזי יורש את הגן עדן והעולם הבא כאן למטה, מצד אחד יש לו חכמה, ומצד שני יש לו עשירות, ולא חסר לו שום דבר, כי מי שדבוק בו יתברך, לא חסר לו כלום, מה שאין כן זה לעומת זה אם אדם נפל לעומקא דתהומא רבה בקושיות עליו יתברך, על ידי זה יש לו קרירות וכו', ומתקרר לגמרי מהיהדות.

ולכן אי אפשר לו להגיע לא לצפון ולא לדרום מרוב הקרירות שיש בו, היינו מי שרחוק ממנו יתברך, והתקרר לגמרי, אין בו לא חכמה ולא עשירות, והוא סובל את הגיהנום בזה העולם, והבן למעשה.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך שבת שלום