מגיל שלוש עשרה התחלתי להתחזק, אך בזמן האחרון התעוררו אצלי ספקות באמונה

שאלה:

מאת אורן:
שלום לכבוד הרב הגאון. אני מבית די מסורתי, ומאז הבר-מצווה התחלתי להתחזק, אך היום אני מרגיש שיש לי ספקות באמונה שלא היו לי בעבר ואני לא יודע למה ומאיפה זה מגיע. יש לי גם לחצים נפשיים שאני לא יודע איך להתמודד איתם, אף אחד לא מבין אותי, אני מרגיש בודד ואני מרגיש שיש לי נזקים נפשיים מהילדות ומהמשפחה. מה עליי לעשות?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר ויקרא ד' ניסן התשע"ג

שלום וברכה אל אורן נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

עליך להתחזק ביתר שאת ביתר עוז, ולא להשבר משום דבר, כי תהלה לאל רביז"ל גילה לנו נוראות נפלאות עצות פלאי פלאות איך להחזיק מעמד בעולם העובר הזה ולא להשבר משום דבר, ואמר (שיחות הר"ן סימן ל"ב) יש עבירות שהם מכניסים כפירות באדם, ויש שבאים עליהם מחשבות על האמונה מחמת שלא נולדו בקדושה כראוי. ויש שהוסיפו על זה מעשיהם הרעים שעשו בעצמם כי יש עבירות שהם מזיקים ופוגמים את האמונה, ולזה צריכין בושה ולב נשבר, שמי שיש לו חקירות ומחשבות אלו חס ושלום ראוי לו להתבייש מאד על אשר נולד בגשמיות כזה או שעשה מעשים כאלו שבא לזה שיבואו לו מחשבות כנגד אמונתנו הקדושה "וכבוד הוי"ה מלא את כל הארץ" (במדבר י"ד כ"א) כי (ישעיה ו' ג') "מלא כל הארץ כבודו", ועליו באים מחשבות חס ושלום לגרשו ולעקרו חס ושלום מאלקים חיים אשר הוא חי החיים יתברך ויתעלה שמו. ואין צריך לבאר גודל הבושה שראוי שיהיה לו כשבאים עליו מחשבות כאלו חס ושלום, ועל ידי בושה ולב נשבר על ידי זה מגרש ומשבר החקירות והמחשבות הנ"ל.

ובאמת אמונה הוא ענין חזק מאד וחייו חזקים מאד על ידי אמונה. כי כשיש לו אמונה אפילו כשבאים עליו יסורים חס ושלום, אזי יוכל לנחם עצמו ולהחיות את עצמו כי השם יתברך ירחם עליו וייטיב אחריתו, והיסורים הם לו לטובה ולכפרה ובסוף ייטיב לו השם יתברך בעולם הזה או בעולם הבא. אבל מחקר שאין לו אמונה, כשבא עליו איזה צרה אין לו למי לפנות ואין לו במה להחיות את עצמו ולנחם את עצמו. והמשכיל יבין דברים אלו מאליו ויבין דבר מתוך דבר כי אי אפשר לבאר הכל בכתב. והכלל שעיקר הוא האמונה בלי שום חקירות כלל, ובזה יהיה חזק לעולם בעולם הזה ובעולם הבא ולעולם לא ימוט אשרי לו.

גם זאת צריך לדעת, שיש נשמות כשרות שנולדו בכשרות וגם לא קלקלו מעשיהם שאין באים עליהם כלל מחשבות כאלו, ואפילו כשמדברים בפניהם מענינים אלו לא אכפת להם כלל ואינו מבלבל דעתם כלל. וזה דומה כמו שמדברים מתאוה הידוע בפני סריס שבודאי אינו מבלבל דעתו כלל, כן אלו האנשים כשרים אינם שומעים כלל ואינו נכנס באזניהם כלל עניני חקירות ובלבולים.

מה אומר לך אתה צריך להתחזק ולא להשבר משום דבר שבעולם, שזו גדולת בר ישראל, שאפילו איך שהוא וכו', ונתרחק כמו שנתרחק, עליו לזכור שתמיד הוא יכול לחזור אליו יתברך, ובפרטיות כשזוכים לדבר עמו יתברך, אשר בלשון רביז"ל זה נקרא "התבודדות", היינו רביז"ל גילה לנו דרך קלה ונעימה לחזור אליו יתברך, ותמיד להיות דבוק בו יתברך ולא להסיח דעת ממנו יתברך, והיא שאדם צריך להרגיל עצמו לדבר עמו יתברך בשפת האם שלו, וכל אשר עם לבבו ישפוך ויספר לפניו יתברך, כמו שמדברים עם חבר טוב, כי הוא יתברך שומע תפלת כל פה. ואף שבהתחלה נדמה שאף אחד לא שומע לו, כי מרוב העוונות נעשתה כעין מחיצה בינו לבינו יתברך, כמו שאמר רביז"ל (ספר המדות אות אמונה סימן כ"ב) הפשע של אדם מכניס כפירה באדם, כי ככל שאדם חוטא חס ושלום הוא גורם לעצמו כעין מחיצה המפסקת בינו לבין קונו, כמו שכתוב (ישעיה נ"ט ב') "כי אם עונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלקיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע", ונעשה אצלו כעין העלמה והסתרה וכו', עד שנדמה לו כאילו הקדוש ברוך הוא עזב אותו וכו', וכבר אינו צריך אותו וכו', אשר באמת כל זה הוא דמיון גדול וכו', כי בלעדיו יתברך אין לאדם קיום כלל, הרי הכל לכל הוא אלקות.

ובאמת אדם צריך ליישב את עצמו היטב היטב מי חי בו? הקדוש ברוך הוא! וכן הוא נושם – הוא יתברך נושם בו וכו', וכן כל החושים, ואם הקדוש ברוך הוא מוציא ממנו את חיותו יתברך, אדם נשאר כפגר מת בלי שום חיות כלל וכו', אך מרוב העוונות נדמה לו בדמיונו כאילו יש מסך עב בינו לבין קונו, עד שעל פי רוב שוכחים לגמרי ממנו יתברך וכו' ובאות לו מחשבות של כפירות ואפיקורסות רחמנא ליצלן, אבל בזה שאדם מרגיל את עצמו לדבר עמו יתברך בשפת האם שלו, כך לאט לאט יורדות ממנו כל ההעלמות וההסתרות והכיסויים, עד שמתחיל להרגיש את אמתת מציאותו יתברך, עד שבא למדרגה כזו שמרגיש פנים אל פנים אדבר בו.

ולכן מאחר שכל כך מרים לך החיים וכו' וכו', אזי עצתי אמונה שתציית את רביז"ל ותרגיל עצמך בעבודה הקדושה הזו לדבר עמו יתברך בשפת האם שלך בעקשנות גדולה מאד מאד וכו' וכו', ואזי איפה שרק תהיה אף פעם לא תהיה לבד, כי כך אמר רביז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ע"ח) אשר הדיבור הולך עם האדם אפילו במקומות המטונפים וכו' ומזכיר לו את הקדוש ברוך הוא, וכמו שכתוב (ירמיהו לא יט) "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו", על ידי הדיבור תמיד נזכרים בו יתברך ואף פעם לא נמצאים לבד, איפה שרק הולכים ואיפה שרק באים, מטיילים עמו יתברך.

וזו המדרגה הכי עליונה שאדם צריך להגיע אליה, ואל מדרגה זו רביז"ל רוצה להביא אותנו, וזו תהיה הגאולה שכל אחד ירגיש תמיד את אמתתו יתברך שהוא נמצא ואין בלעדיו נמצא, ואז יקויים מה שאמר הנביא (צפניה ג') "כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא אל הוי"ה".

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך שבת שלום