שאלה: מאת ליאורה: לכבוד כבוד קדושת הרב הצדיק. לצערי אני נכשלת לאחרונה בכעס. תמיד היו לי ניסיונות רבים, אך ברוך השם זכיתי להתגבר ולא לכעוס, אך לאחרונה אני חשה כי משמים נותנים לי ניסיונות קשים, שהם יותר חזקים ממני. תשובה: |
||
בעזה"י יום א' לסדר צו ו' ניסן התשע"ג
שלום רב אל ליאורה תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. אדם צריך מאד מאד לשמור מכעס, שזה העוון הכי חמור, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (שבת ק"ה:) המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו, יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד; כי המאמין האמיתי שמאמין שדבר גדול דבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, הוא אף פעם לא יהיה בכעס, ואם הוא בכעס, זה סימן שלא מאמין בו יתברך שהוא נמצא ואין בלעדו נמצא, והכל ממנו יתברך. ולכן כפי הכעס, כן דוחה את השכינה ממנו, ואמרו חכמינו הקדושים (פסחים ס"ו:) כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו; ואמרו (נדרים כ"ב.) כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, ומוסיף טפשות על טפשותו; וזה טירוף הדעת פשוטו כמשמעו, כי הכעסן מאבד את הדעת והשכל שלו לגמרי, עד שלא מסוגל לחשוב ישר, ואמרו חכמינו הקדושים (זוהר חדש נח) לא יהיה בך אל זר, שלא תהיה נח לכעוס, כי זו עבודה זרה ממש, כי הוא דוחה את הקדוש ברוך הוא ממנו. את צריכה לדעת שלצעוק ולצרוח על הילדים, זה בא משגעון של עצבים, כי מי שזוכה לישוב הדעת, הוא אף פעם לא יהיה בכעס, כי כך אמר החכם מכל אדם (קהלת ז' ט') "אל תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח", ולכן את צריכה להתאזר במדת הסבלנות, לא לצעוק ולצרוח על הילדים, ומכל שכן לא להרביץ להם, כי רביז"ל הקפיד על זה יותר מהכל. כמו שאסור לשנוא את הזולת, כי עוברים על לאו (ויקרא י"ט י"ז) "לא תשנא את אחיך בלבבך", כמו כן אסור לשנוא את עצמו, כי גם הוא חלק אלוק ממעל, וכמו שאסור לשנוא את שום בר ישראל, כך אסור לשנוא את עצמו, ולכן כשאת מסתכלת בראי וכו', תראי אשה מיושבת בדעתה, ושמחה ועליזה, ואוהבת את עצמה ואת הילדים שלה, ותהיי הכי מאושרת. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפני תשכילי ותצליחי.
|