שאלה: מאת חיים: שלום עליכם וברוכים תהיו. לצערי ראיתי מישהו מבני משפחתי בקלקלתו, והוא מאוד התבייש ממני, אך למרות זאת כעבור יום לא התאפקתי והוכחתי אותו, אמנם בעדינות ובשקט, אך מאוד מאוד ציערתי אותו בכך. מה עלי לעשות כעת? אני סובל מאוד מאוד מהמחשבה שציערתי אותו. תשובה: |
||
בעזה"י יום א' לסדר צו ו' ניסן התשע"ג
שלום וברכה אל חיים נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. רביז"ל הזהירנו מאד מאד (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ח') שלא כל אחד יכול להוכיח את חבירו, כי כשאינו ראוי, אזי במקום לעזור להזולת לחזור בתשובה, עוד גורם לנתק אותו מהקדושה, ולכן לא כל אחד יכול להוכיח את הזולת, כי התוכחה צריכה להיות בדרך אהבה, ולא בדרך קפידה. סתם להוכיח בן אדם ולהפילו בשאול תחתית וכו' וכו', זה לא נקרא תוכחה, זה נקרא רק לצער את הזולת ולשבור אותו יותר ויותר וכו', התוכחה צריה להיות לקרב את האדם ולא לרחק אותו, ועל תוכחה כזו אמרו חכמינו הקדושים (תמיד כ"ח.) כל המוכיח את חבירו לשם שמים, זוכה לחלקו של הקדוש ברוך הוא, ולא עוד אלא שמושכים עליו חוט של חסד. ולכן אתה צריך לחזור בתשובה שלימה על התוכחה שהוכחת את הזולת, וזה לא דבר פשוט, כי יש בני אדם שאין להם מה לעשות רק להוכיח את הזולת, כאילו הוא כבר שלם בהכל וכו' וכו', ועצם העובדה שהוא ראה שאתה ראית אותו שעבר עבירה והתבייש בזה וכו' וכו', כבר נמחלו לו עוונותיו, כמאמרם ז"ל (ברכות י"ב:) כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו; ולכן אתה צריך לבקש ממנו סליחה, ולפייסו בדברים. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.
|