שאלה: מאת יצחק: לכבוד הצדיק. בכל פעם אני נופל בעבירות ולא מצליח להתגבר על היצר הרע. אני מרגיש שאני מונח בעומק הטומאה ושלעולם לא אוכל לצאת משם עד שיש לי כבר מחשבות של התאבדות. מה אני צריך לעשות כדי להתגבר על היצר? תשובה: |
||
בעזה"י יום ו' עש"ק חול המועד פסח י"ח ניסן התשע"ג שלום וברכה אל יצחק נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. הדבר הראשון אתה צריך לדעת, אם אתה מקורב אל רביז"ל, או שאתה רוצה להתקרב אליו, עליך לדעת שעיקר ההתקרבות הוא להגות ולהתמיד בספריו הקדושים, שהם המתנה הכי יפה שנתן הקדוש ברוך הוא לעם ישראל בדורות אלו, כי רביז"ל נשלח דייקא לדורות אלו כדי להציל את נשמות ישראל, ולהפיח בהם רוח חיים חדשה, ולהגביה את נשמתם, ולהראות להם את גודל מעלתם. וכתב מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי הלכות ברכת השחר הלכה ג' אות ו') מה שרוב בני אדם טועים בעצמם וסוברים שנפשם אינה קדושה משורשה וכו', וקשה להם לשוב להשם יתברך, ולהיות איש צדיק, או איש כשר באמת, כמו שאר הצדיקים והכשרים, כמו שמרגלא בפומא דאינשי לומר, היינו אנשים רגילים לומר כששומעין שמספרין איזה סיפור מאיזה צדיק, או איש כשר וירא שמים באמת, ומתחיל להתעורר בהם הרהור תשובה להתחיל גם כן להתקרב להשם יתברך, כי הרי כל ישראל מלאים מחשבות של תשובה והתקרבות להשם יתברך תמיד, ובפרט שרביז"ל אמר (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רמ"ח) שסיפורי מעשיות מצדיקים, הוא דבר גדול מאד, כי על ידי סיפורים מצדיקים נתעורר ונתלהב הלב בהתעוררות גדול להשם יתברך בחשק נמרץ מאד, כי הרשימו שעשה אותו הצדיק שמספרין ממנו, על ידי עבודתו את השם יתברך, זאת הרשימו נתעוררת בעת שמספרין מהצדיק, והיא מעוררת להשם יתברך בהתעוררות גדול. ולכן כל מי ששומע סיפורים מצדיקים אמיתיים ומיראי השם, אזי גם לבבם מתעוררם לעבוד את השם יתברך בהתלהבות גדולה מאד מאד, אך אחר כך תיכף אומרים לעצמם, מי יכול להתדמות אליו? היינו לזה האיש כשר והצדיק שממנו סיפרו את הסיפור, כי בוודאי היה לו נשמה קדושה מנעוריו וכו', ואני חוטא ופגום וכו' וכו', כי כך הרגילו עצמם לומר רוב בני אדם שצידקת הצדיקים והכשרים הוא רק מצד הנשמה הקדושה שיש להם מתולדתם ומשורשם וכו', ובאמת רביז"ל הקפיד על זה מאד מאד ואמר בפירוש שאינו כך, כי עיקר גדולת הצדיקים הוא על ידי שרצו להיות צדיקים, והתייגעו ימים ושנים בעקשנות גדולה מאד מאד, ועל ידי זה גם הם נעשו צדיקים וכו', וגם להם עבר בהתחלה כל מיני ירידות ונפילות וחלישות הדעת עד שהיה נדמה להם כאילו אבד מנוס ותקוה מהם וכו', ואף על פי כן התחזקו ולא נתנו להפיל את עצמם, ודייקא על ידי זה הם הגיעו למה שהגיעו וכו'. ובאמת זה עיקר החסרון של רוב העולם שאומרים כך שהם לא יכולים להתקרב אל הקדוש ברוך הוא, כי הם מחזיקים את עצמם ללא כלום, והם נופלים בחלישות הדעת בכל פעם, וחושבים שהם לא שווים לשום דבר, ומהם כבר לא יהיה שום דבר וכו' וכו', ומחמת זה אינם מתעוררים ומתגברים להשוות עצמן לצדיקים אמיתיים, אבל באמת צריך לדעת שאינו כן, כי עיקר צידקת הצדיק האמת והאיש כשר וירא שמים הוא רק על ידי התגברותו והתחזקותו ויגיעתו וטרחתו בעבודת השם יתברך, שיגע וטרח כל כך ימים ושנים הרבה מאד, ולא הניח את עצמו ליפול בשום אופן שבעולם כלל, והירבה בתפלה ותחנונים ימים ושנים בעקשנות גדול מאד מאד, עד שזכה למה שזכה וכו' וכו', כל אחד כפי ערכו, אשריהם ואשרי חלקם של אלו הצדיקים שהיו עקשנים ולא נפלו בחלישות הדעת וכו'. ובאמת כל אדם יכול להיות כמותם, כי הבחירה חופשית לכל, וכתר שם טוב מונח בקרן זוית, ומי שרוצה לקחת את זה יכול לקחת את זה, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (יומא ע"ב) כתר כהונה זכה אהרן ונטלו, כתר מלכות זכה דוד ונטלו, כתר שם טוב מונח וכל הרוצה זוכה בו; ובאמת זה הענין בעצמו שבני האדם טועים בעצמם וסוברים שנפשם אינה יקרה וקדושה וכו', ומחמת זה אינם מתגברים לעשות כמעשה הצדיקים, אלא מתייאשים ונופלים בכל פעם בחלישות הדעת וכו', כל זה נמשך מהיכלי התמורות, כמובא (סיפורי מעשיות מעשה י"א מהבן מלך שנחלף) שמשם באים אלו המחשבות על האדם, כמו הבן מלך שנחלף ונתגרש ממקומו, שמחמת זה נפל למקום שנפל, ולקח את עצמו אל השכרות וכו', ועשה עבירות חמורות וכו', עד שהיה כמספק בעצמו אם הוא באמת בן המלך האמיתי, או בן השפחה חס ושלום, שבכל עת שבא לו הרהורי תשובה היה מיישב את עצמו, ממה נפשך אם אני בן המלך, לא ראוי לי לעשות דברים כאלו וכו' וכו', עיין שם. כי הבן מלך סובב על כל בר ישראל, כמאמרם ז"ל (שבת ס"ז.) כל ישראל בני מלכים הם; היינו שכל בר ישראל הוא בן מלך, עם כל זאת מובא שהבן מלך האמיתי נפל כל כך, עד שהיה מסופק בעצמו אם הוא באמת בן המלך האמיתי, או שהוא בן השפחה וכו', כמו כן דבר זה נמצא בכל אדם הרחוק מהשם יתברך, בפרט בתוקף סוף הגלות המר הזה, שהוא חבלי של משיח שמתגבר בעיתים הללו הס"מ ביותר על נפשות ישראל כידוע בחוש, עד שכמה בני אדם מייאשין עצמן כאילו נפשם אינה מסוגלת כלל לעבודת השם יתברך, ועל ידי זה באים לידי חלישות הדעת ונופלים בדעתם, כאילו מהם כבר לא יהיה שום דבר, וכל זה הוא רק פיתוי ומחשבות היצר הרע והס"מ שמחליש דעתו, ומכניס בלבו חלישות וקטנות דסטרא אחרא, שזה נמשך מהיכלי התמורות, מסוד החילוף של הבן מלך ובן השפחה, שנפל כל כך עד שלא ידע בעצמו אם הוא בן המלך האמת וכו', אבל באמת צריך כל אדם לידע ולהאמין שנפש כל אחד מישראל גבוה ויקרה מאד מאד, וכולם הם בחינת בני מלכים, ויכולים לזכות למדריגות גבוהות וקדושות מאד כמו כל הצדיקים והכשרים, כי גם על כל הצדיקים והכשרים עברו מחשבות וחלישות כאלה וכאלה וכו' וכו', אך הם היו משכילים לבלי להניח להטעות אותם, והתגברו והתחזקו מאד עד שזכו למה שזכו. וזה שאמר דוד המלך (תהלים פ"ו) "שמרה נפשי כי חסיד אני", כמו שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות ד.) כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך; וכן איתא בזוהר הקדוש (בלק קצ"ה.) דוד שוי גרמיה בהדי חסידים, דכתיב (תהלים פ"ו) "שמרה נפשי כי חסיד אני", בגין דאצטריך ליה לבר נש דלא לשואה גרמיה רשע; היינו שזה מה שכתוב (דברי הימים ב' י"ז) "ויגבה לבו בדרכי הוי"ה", כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קכ"ה) שבדרכי השם יתברך צריכים להגביה את עצמו, ולהחזיק את עצמו שהוא באמת בן של הקדוש ברוך הוא, ולא שייך שיפול בכל פעם בנוקבא דתהומא רבה, כי זה לא מתאים לו, ואם בני אדם היו הולכים בצורה כזו, אזי אף פעם לא היו נופלים ולא היו נשברים ולא היו נחלשים, ולא היו מתרחקים ממנו יתברך, וכל זה בא להם מחמת הישות והגאות שמכניס בהם הס"מ, וזה מה ששובר אותם לגמרי, ולכן נופל בכל פעם בחלישות הדעת. ועל כן ראה מה לפניך, תיקח את עצמך בידיך ותתמיד בספרי רביז"ל, ואז טוב לך כל הימים.
|