מסופר בגמרא שרבינו הקדוש שלח מזוזה לגוי. איך זה יתכן, הרי זה אסור?

שאלה:

מאת אליהו:

שלום לצדיק הקדוש. חז"ל מספרים על רבינו הקדוש ששלח מזוזה לארטבן (ורבנו ז"ל הביא את זה בתורה כ"ג), וברצוני לשאול: לפי המפרשים שאומרים שארטבן היה גוי, איך היה מותר לשלוח לו מזוזה, הרי אפילו אם היה מבקש אסור לתת לו, כמבואר בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רצ"א סעיף ב')? וכל שכן בזה שאפילו לא ביקש מזוזה! אשמח לתשובה.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר שמיני כ"ג ניסן התשע"ג

שלום וברכה אל אליהו נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

קודם כל, כתוב שם בדברי הרמ"א 'ונראה לי מכל מקום במקום דאיכא למיחש משום איבה, ושירע משום זה לישראל שריא'. אגב, תעיין ב"פני משה" על הירושלמי (פאה ד.) ארטבון שם יהודי חשוב אחד.

על כל פנים הלימוד העמוק שיוצא מפה, שמצות מזוזה שוברת ומבטלת מאדם את חמדת העשירות, היינו תאוות ממון, ולכן בכל פעם כשאדם יוצא מביתו, או נכנס לביתו, שינשק את המזוזה, ויזכור מה כתוב במזוזה, "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד", ועל ידי זה בין שיוצא לרחוב לעסקיו, יזכור שהקדוש ברוך הוא עמו, וכן כשחוזר לביתו, יזכור שהקדוש ברוך הוא עמו, וכשבר ישראל תמיד זוכר ממנו יתברך, על ידי זה נתבטלת ממנו חמדת תאוות ממון, כי יודע ביציאתו ובכניסתו שהוא צריך את הקדוש ברוך הוא.

כי תאוות ממון זו עבודה זרה ממש, כי כשאחד חושב שהכל תלוי רק בידו, זה בעצמו עבודה זרה, אבל כשנזכר כשיוצא מפתח ביתו לעסוק בעסקי העולם הזה בו יתברך, וכן כשנכנס חזרה לביתו ונזכר בו יתברך, ממילא נחקקת בו אמתת מציאותו יתברך, ויתפרדו כל פועלי אוון ממנו, כי יודע שהכל ממנו יתברך, ואין בלעדו יתברך כלל.

ומובא בזוהר (ואתחנן רס"ה:) כד בר נש אתקין מזוזה לפתחא דביתא, והאי שמא קדישא רשים באתווי, האי בר נש אתעטר בעטרוי דמאריה, ולא קרבין לפתחא דביתיה זינין בישין, ולא משתכחי תמן; [כשאדם מתקן מזוזה לפתח ביתו, השם הקדוש של הקדוש ברוך הוא רשום באותיות המזוזה, והאדם הזה שקבע את המזוזה מתעטר בכתר המלך, ולא מתקרבים ולא נמצאים אצל פתח ביתו שום משחית ומחבל].

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים