שאלה: מאת בתיה: שלום לצדיק. שמי בתיה ואני חוזרת בתשובה כבר שלוש שנים. קשה לי מאוד להאמין בהשם בתמימות ובפשיטות, ותמיד עולים בי ספיקות באמונה. זה מצער אותי מאוד ואני לא יודעת למה זה קורה לי. אשמח לקבל עצה מהצדיק. תודה רבה. תשובה: |
||
בעזה"י יום ג' לסדר אחרי קדושים ו' אייר התשע"ג שלום וברכה אל בתיה תחי' לנכון קיבלתי את מכתבך. הרמב"ם כותב (אגרת תימן) שמי שמפטם עצמו עם אכילת טריפות ונבילות הדם שלו מתעכר וקשה לו לקבל את האמונה הברורה והמזוככת, וכן על ידי שנכשלו בניאוף ובזנות, זה מכניס מחשבות של כפירות באדם. כי כך אמרו חכמינו הקדושים (ברכות יב:) על הפסוק (במדבר טו, לט) ולא תתורו אחרי לבבכם – זו מינות, ואחרי עיניכם – זה ניאוף, כי הם תלויים זה בזה. כשאדם נכשל בעריות רחמנא ליצלן, והכל נעשה אצלו הפקר, והולך ונואף עם נשים, ומכל שכן עם גויות וכו', איך תכנס בו אמונה? הרי הם שני הפכים. וכבר אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן לב) יש עבירות שהם מכניסים כפירות באדם, ויש שבאים עליהם מחשבות על האמונה מחמת שלא נולדו בקדושה כראוי, ויש שהוסיפו על זה מעשיהם הרעים שעשו בעצמם, כי יש עבירות שפוגמים ומזיקים את האמונה. ולכן את צריכה להבין שכל העבר הלא כל כך מזהיר שלך וכו' לא עוזר לזכות לאמונה ברורה ומזוככת וכו' ומזה באים לך כל הקושיות והספיקות והבלבולים בענייני האמונה הקדושה.את צריכה רק להסתכל על עצמך וכבר תראי את הקדוש ברוך הוא. מי הולך בך, ומי נושם בך, אם לא הקדוש ברוך הוא? הרגע שהקדוש ברוך הוא מוציא את החיות שלו אזי הגופה נשארת כפגר מת, וכעין שאמרו חכמינו הקדושים (קדושין ל:) שלושה שותפין הן באדם, הקדוש ברוך הוא, אביו ואמו, וכשמגיע הזמן הקדוש ברוך הוא מוציא את חלקו וכו', ואת הגוף הוא משאיר לאביו ולאמו ואומר להם קחו את שלכם וכו'. אחר קצת ישוב הדעת רואים את המציאות שיש אלוקים חיים ומלך עולם, המנהיג את עולמו בהשגחה פרטי פרטיית, דבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא הכל מושגח ממנו יתברך, אבל כדי להכיר את זה, או על כל פנים להודות בזה, שזו מציאות, על זה צריכים מוח נקי, וכדי לזכות למוח נקי צריכים להיות נקיים מניאוף וזנות וכו', גועל נפש וכו' וצריכים להיות נקיים מאכילת טריפות ונבילות וכו' ואז כולי האי ואולי יזכו לאמונה ברורה ומזוככת שהקדוש ברוך הוא נמצא ואין מלבדו נמצא, ואז דייקא זוכים לחיות חיים טובים ונעימים, אשר אין טוב מזה.
|