אשתי אומרת שהיא מאוכזבת ממני, מטיחה בי מילים קשות ואף מכה אותי

שאלה:

מאת יאיר:

לרב הצדיק שלום. תודה להשם יתברך על כל הניסים שעשה לך, כן תזכה לשנים רבות, נעימות, טובות ובריאות.
מדי פעם אשתי מביעה את אכזבתה העמוקה מכך שאני לא מתפקד בכל תחומי האחריות המשפחתית והזוגית, היא מטיחה בי מילים קשות וחושפת לנגד עיני את כל חסרונותיי, גם את אלו שאיני מודע להם ושקשה לי לקבלם. לעיתים היא גם מכה אותי בטענה שזו הדרך היחידה להזיז אותי, בדרך כלל אני שותק, וכשהיא מגזימה אני עוצר את השיחה ויוצא מהבית לשעה קלה. לאחרונה היא התחילה לאיים שאם זה יימשך כך, זה יביא לפירוד החבילה חס וחלילה.
א. איך אני צריך להתייחס לכל הדברים השליליים שהיא חושפת בי? ב. כיצד להגיב כשהיא מכה אותי? ג. מה עלי לעשות כדי שהחבילה והחיבור הקדוש הזה לא יפרד חס וחלילה? באהבה גדולה ובציפייה לישועת הכלל והפרט.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר במדבר כ"ו אייר התשע"ג

שלום וברכה אל יאיר נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

מובא בדברי האריז"ל שרוב האנשים שנשותיהם שולטות עליהם וכו', זה בא משום שבזמן עשיית העגל הם השתלטו על נשותיהם, כמו שכתוב (שמות ל"ב ג') "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם", ודרשו על זה חכמינו הקדושים (במדבר רבה פרשה כ"א סימן י') את מוצא שאמר להן אהרן (שמות ל"ב) "פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם" ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן, שנאמר "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב" וגו', והנשים לא נשתתפו עמהן במעשה העגל.

ולכן עיקר התיקון כשהאשה שולטת על בעלה וכו', לידום ולשתוק ולא לענות לה בכלל, וכך אמרו חכמינו הקדושים (דרך ארץ זוטא פרק א') דרכן של תלמידי חכמים עניו ושפל רוח, זריז, ממולא, עלוב, ואהוב לכל אדם, שפל לאנשי בית,ו ירא חטא, ודורש את האדם לפי מעשיו, ואומר כל מה שיש בעולם הזה אין לי חפץ בהם [לפי שאין העולם הזה שלי] יושב ומשנה ומטנף כסותו לפני רגלי תלמידי חכמים ואין איש רואה בו דבר רע, שואל כענין ומשיב כהלכה.

עם כל זאת עליך לדעת שהבעל מחוייב להביא פרנסה, ולכבד ולייקר את אשתו, כי התחייב בכתובה שהוא יפרנס אותה, אין דבר כזה שהבעל יהיה עצלן וכו', ישכב במיטה עד חצות היום וכו', ולא ירצה לעשות שום דבר, ויהיה אדיש להכל וכו', זה בא מעצלות שנכנסה בו, ואין זה תירוץ שהוא לא יכול וכו', כי הכל שקר, זה בא רק מחמת עצלות, וכבר אמר החכם מכל אדם (משלי ו') "עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך: מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב", ואמר (שם י"ט כ"ד) "טמן עצל ידו בצלחת גם אל פיהו לא ישיבנה", אני בטוח שאתה לא טלית שכולה תכלת וכו', אתה לא עושה שום דבר, רק אוכל ואינו עושה וכו', ועוד נותן פקודות לאשתך וכו', ויורד לחייה, אזי היא מכבדת אותך במתנת יד וכו', כי לא כל הנשים מניחות את עצמן שבעליהן ישפילו אותן.

זכור גם זכור מה שאמרו חכמינו הקדושים (בבא מציעא נט.) לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר (בראשית י"ב) "ולאברם הטיב בעבורה" והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא, אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו, (תכבדו ותייקרו את נשותיכם כדי שתתעשרו) ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ט) שעיקר העשירות בא בזכות האשה.

הקדוש ברוך הוא יתן לך דעת ושכל, ואז הכל יסתדר על הצד הכי טוב, ויהיו השלום והאהבה שרויים בתוך ביתכם.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים