כיצד מקיימים בדורנו את העניין של "וידוי דברים לפני תלמיד חכם"?

שאלה:

מאת דורון:
לצדיק היקר, השם יאריך ימיך בנעימים ואשרינו שיש לנו רבי כזה.
רבנו כותב שצריכים לעשות "וידוי דברים לפני תלמיד חכם". האם גם כשמדליקים נר לכבוד נשמת רבנו בכל מקום שהוא ועושים וידוי זה נחשב ל"וידוי דברים לפני תלמיד חכם", או שמקיימים את זה רק אם מתוודים בציון של רבנו ממש? ואולי הפירוש הוא שצריכים ללכת ולהתוודות לפני תלמיד חכם מפורסם? אשמח לביאור העניין.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ג' לסדר במדבר כ"ז אייר התשע"ג

שלום וברכה אל דורון נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אתה צריך לדעת אשר כל ענין ווידוי דברים לפני הצדיק מובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד') שעל ידי שאדם מתוודה לפני הצדיק על ידי זה יוצאים עוונותיו מעצמותיו, ומתחיל להאיר עליו אורו יתברך בגילוי רב ונורא ונפלא מאד מאד.

והענין הוא כי שלימות הווידוי היא להתוודות אליו יתברך, וכמו שאמר הרמב"ם (פרק א' מהלכות תשובה הלכה א') כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר (במדבר ה') "איש או אשה כי יעשו" וגו' "והתודו את חטאתם אשר עשו" – זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה, כיצד מתודין? אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה וזהו עיקרו של וידוי וכל המרבה להתוודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח; ואמרו חכמינו הקדושים (תורת כהנים בחוקותי) אמר הקדוש ברוך הוא, שמיד שהם מתוודים על עונותיהם מיד אני חוזר ומרחם עליהם שנאמר (ויקרא כ"ו) "והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו".

ומה זה שרביז"ל מדגיש ווידוי דברים לפני הצדיק והתלמיד חכם? אלא כשאדם חוטא רחמנא לישזבן נחשכת ממנו האמונה הקדושה לגמרי, וכמו שאמר רביז"ל (ספר המדות אות אמונה סימן כ"ב) הפשע של אדם מכניס כפירה באדם; והנה כשאין לאדם אמונה אזי הוא שרוי בחושך ואינו מוצא את מקומו, ומכל שכן שאינו יכול לדבר עמו יתברך ולהתוודות לפניו יתברך מאחר שנדמה לו שהקדוש ברוך הוא מסתתר בגבהי מרומים וכו' וכו', ועל זה בא רביז"ל ומגלה שכשבר ישראל שנמצא בחושך גדול מרוב עוונותיו בא אל הצדיק ורואה את הצדיק, ומתחיל לספר לפניו את כל אשר עבר עליו בפרטי פרטיות, והצדיק דבוק לגמרי באין סוף ברוך הוא, ולכן בעת שבא אליו אדם ומספר לפניו את כל לבבו אז הצדיק מדביק את עצמו בו יתברך, ומבטל את עצמו לגמרי אל האין סוף ברוך הוא, והאדם חושב שהוא מדבר ומתוודה לפני הצדיק, אבל באמת הצדיק נכלל אז לגמרי באין סוף ברוך הוא, ומקשר את האדם בדקות גמורה אליו יתברך, וכל מה שהאדם מדבר ומתוודה לפני הצדיק הוא חושב שהוא מדבר לפני הצדיק, אבל אז הצדיק לא נמצא פה, כי הוא דבוק בו יתברך והוא אומר לו יתברך: שמע מה שהאדם הזה מדבר אליך, וכך יורדת אבן מלב החוטא, כי על ידי ווידוי דברים יוצאים עוונותיו מעצמותיו, עד שמאיר גם עליו אורו יתברך, וזה כל הענין של ווידוי דברים לפני הצדיק.

והנה שלימות הווידוי הוא כשבא אל ציון הצדיק הקדוש, ושם שופך את לבו, ומספר את כל מה שעובר עליו, ונעשים כל התיקונים כמו שנעשו בחיי רביז"ל בעולם הזה, ולכן נהגו אנשי שלומינו להתוודות בציון של רביז"ל, כי אדם שהוא מלא עוונות וחטאים ופשעים ורעים ומרים לו החיים עד שנחשכים ממנו כל האורות, ואינו מרגיש שהקדוש ברוך הוא נמצא ואין בלעדו נמצא, מרוב עוביות וגשמיות שנדבק בו מחמת עוונותיו המרובים, על ידי זה שבא אל ציון רביז"ל בעיר אומן שהוא הבטיח שכל מי שיבוא אל ציונו הקדוש ויתן פרוטה לצדקה עבורו, ויאמר את העשרה מזמורי תהלים הנקראים 'תיקון הכללי', אפילו אם עצמו וגבהו חטאיו ופשעיו יוציאו מהשאול תחתית ומתחתיו, ועוד לא היה צדיק שהבטיח הבטחה כזו עם שתי עדים.

ולכן אשרי מי שזוכה על כל פנים פעם אחת בחיים להיות אצל ציון רביז"ל בעיר אומן, וכשאדם כבר נמצא שם, אזי נפתח לבבו ומתחיל להתוודות על כל מה שעבר עליו בימי חייו, ובוכה ומבכה שמים וארץ שימחלו לו, ועל ידי זה ושב ורפא לו.

והנה הרבה מאנשי שלומינו כשלא יכולים להגיע אל ציון רביז"ל פותחים 'לקוטי מוהר"ן' ומתוודים אז לפני 'לקוטי מוהר"ן' פתוח, כי רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קצ"ב) אשר פניו שכלו ונשמתו נמצאים בתוך הספר; ובאמת אל יפלא בעיניך דבר זה, כי כבר הקדימו הצדיק הקדוש רבי נחום מטשערנאביל זי"ע בספרו "ישמח לב" (מסכת שבת) וזה לשונו שם: "ובדורות האחרונים כשלומדים דברי שום תנא וחכם מדברי הקדמונים, שהדבר ההוא הוא חיות והמוחין שלו, והאדם הלומד ומדבר דבריו מדבק ומכניס חיות ומוחין שלו לתוך הדיבורים נקרא אתדבקות רוחא ברוחא, ולכך מחייה אותו שמכניס החיות בהדברים, שלכך אמרו (יבמות צז.) שפתותיו דובבות בקבר, שאפשר לומר כי זה בחינת השתטחות על קברי הצדיקים, כי דיבורי הצדיק שם הוא קבור וטמון החיות שלו כאמור, וזה הלומד בהכנסו עם החיות והמוחין שלו לתוך החיות ומוחין של הצדיק שטמן בדבריו, נקרא אתדבקות רוחא ברוחא ושפתותיו דובבות בקבר, כנודע זה מדברי הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים. ונקראת בחינה זו השתטחות על קברי הצדיקים שהן דבריהם שלומד ומזכיר היום הלומד, ולכך מחייה מוחין שלאותו הצדיק, והבן.

הרי שלך לפניך שיכולים להתוודות לפני ספר פתוח, והרי הוא כמו שהוא מתוודה לפני הצדיק, והוא מקשרו אליו יתברך, עד שמתגלה אליו מלך הכבוד בעצמו, ואז יודע שצריכים לדבר עמו יתברך, ולהתוודות לפניו יתברך, כי הצדיק האמת מאיר באנשיו את אמתת מציאותו יתברך, עד שירגיש האדם אשר אין בלעדו יתברך כלל, והכל לכל אלקות גמור הוא, ואז הוא זוכה לדבר עמו יתברך, שזה כל הענין של ההתבודדות שגילה לנו רביז"ל שאדם צריך להרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו בתמימות ופשיטות גמורה, ואי אפשר להגיע לזה אלא על ידי התקרבות להצדיק האמת, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס') שהצדיק מעורר מהשינה, ועל ידי זה הוא פותח את הפה של האדם לדבר אליו יתברך.

ולכן לפני שמתקרבים אל הצדיק האמת אי אפשר לדבר עמו יתברך, ואדרבה נראה כל הענין הזה מוזר מאד וכו' וכו', כי מחמת רוב עוונותיו של האדם נדמה לו שהקדוש ברוך הוא מסתתר באיזה מקום.

אקווה שתוציא מדברים אלו עצה ותושיה עבורך, ואין לזה שום שייכת להדלקת נר.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים