למה יש מעלה יותר גדולה: לאמונה או לידיעה?

שאלה:

מאת דוד:

לכבוד כבוד קדושת אדמו"ר מוהרא"ש שליט"א. כבר הרבה זמן שאני מסתפק מה יותר גדול: אמונה או ידיעה. מצד אחד נאמר "וידעת היום והשבות אל לבבך", ומצד שני כתוב "ויאמינו בהשם ובמשה עבדו". אשמח מאוד אם הצדיק יוכל לענות לי על השאלה, תודה.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר נשא ג' סיון התשע"ג

שלום וברכה אל דוד נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"א) שצריכים לזכך את השבעה נרות, היינו לקדש ולטהר את העיניים האזניים החוטם והפה, על ידי זה יזכה למח נקי, ואז יבין איך שהידיעה והבחירה הם דבר אחד, כי באמת אין בלעדו יתברך כלל, והכל לכל אלקות גמור הוא, ודבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, ואי אפשר להסביר את זה לאדם שיש לו צואה וטינוף וכו' וכו' בראש, כי באופן שאדם יזכה להרגיש רוחניות חיות אלקות, צריך שיהיה מזוכך לגמרי לגמרי מתאוות ניאוף, ושלא יהיו בו שום הרהורים רעים ומחשבות זרות, אלא שיהיה לו מח מזוכך, אז יבין את אמתת מציאותו יתברך, איך שהידיעה והבחירה הם דבר אחד.

ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י"ז) שאדם צריך לדעת שטבע והשגחה היא גם כן דבר אחד, כי באמת אין אנו יכולים להבין מה הוא טבע והשגחה, כי באמת גם הטבע היא השגחתו יתברך, ולאדם אי אפשר להבין שני דברים שהם כאחד, היינו הטבע שבאמת הוא השגחתו יתברך, רק אם אדם זוכה לזכך את העיניים האזניים החוטם והפה, שעל ידי זה מאיר לו מוחו בהארה נוראה ונפלאה מאד, אז יזכה להבין את הכל. אשרי מי שמקדש את עצמו לשמור על עיניו ואל אזניו ועל כעס ועל דברים בטלים וכו' וכו', שעל ידי זה יזדכך מוחו ודעתו, ויזכה להבין איך שהכל לכל הוא אלקות גמור הוא, ודומם צומח חי מדבר זה לבוש לגבי אין סוף ברוך הוא, אשר זה התענוג הכי גדול.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים