בגלל שאינני יכול לקיים את ההלכה עם כל הדקדוקים, אני נופל לעצבות ובלבולים

שאלה:

מאת משה:

שלום לכבוד הרב. תודה על כל התשובות לכלל עם ישראל. כשאני לומד תורה מספרים שונים כגון משניות, גמרא, חסידות, מוסר וכו' אני מאד מתחזק, אך כשאני לומד הלכה למעשה אני נכנס לסוג של עצבות, בלבולים וספקות, ואחרי זה מאוד קשה לי לעבוד את השם בשמחה, כי אני יודע שקשה לקיים את ההלכה כמו שצריך עם כל הדקדוקים. מה עצתו של הרב עבורי?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר נשא ד' סיון התשע"ג

שלום וברכה אל משה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אתה צריך לעבוד מאד מאד על נקודה אחת והיא מדת השמחה, כי אין עוד מדה יקרה כמו מדת השמחה שאדם תמיד שש ושמח בו יתברך, שעל ידי זה מתבטלים כל הבלבולים והחטאים והעוונות של האדם, כמו שכתוב (תהילים ק"ד) "אנכי אשמח בהוי"ה יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם".

אין עוד שמחה כשמחת התורה, ולכן אתה צריך מאד מאד לשמוח שאתה לומד בכל יום מקרא משנה וגמרא וכו' וכו', ולא להתבלבל משום דבר בשום פנים ואופן, וכבר אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן מ"ד) וזה כלל גדול ויסוד ועיקר בעבודת השם להיות תם וישר וכו', לעבוד אותו יתברך בתמימות, בלי שום חכמות וחקירות כלל כלל לא.

גם מחכמות שיש בעבודת השם בעצמו צריך להרחיק מאד. כי כל אלו החכמות של העולם, שיש להנכנסין ומתחילין קצת בעבודת השם, אינם חכמות כלל, והם רק דמיונות ושטותים ובלבולים גדולים. ואלו החכמות מפילין מאד את האדם מעבודת השם, דהיינו מה שחושב וחוקר ומדקדק ביותר, אם הוא יוצא כראוי במה שעושה, כי בשר ודם אי אפשר לו שיצא ידי חובתו בשלימות, 'ואין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו' (עבודה זרה ג.), ו'לא ניתנה תורה למלאכי השרת' (קידושין נ"ד), ועל אלו המדקדקים ומחמירים בחומרות יתירות, עליהם נאמר (ויקרא י"ח) "וחי בהם" -'ולא שימות בהם', (יומא פ"ה:) כי אין להם שום חיות כלל, ותמיד הם במרה שחורה, מחמת שנדמה להם שאינם יוצאים ידי חובתם בהמצוות שעושין, ואין להם שום חיות משום מצוה מחמת הדקדוקים והמרה שחורות שלהם, ובאמת אחר כל החכמות, אפילו מי שיודע חכמות באמת, אחר כל החכמות צריך להשליך כל החכמות ולעבוד את השם יתברך בתמימות בפשיטות גמור בלי שום חכמות. וזה היא החכמה הגדולה שבכל החכמות, לבלי להיות חכם כלל. כי באמת אין חכם בעולם כלל, 'ואין חכמה ואין תבונה נגדו יתברך', והעיקר הוא, כי (סנהדרין ק"ו:) 'רחמנא לבא בעי; וכן מובא (שיחות הר"ן סימן רל"ה) שאמר רביז"ל שראוי לכל אדם שיבחר לעצמו מצוה אחת, שבאותה המצוה ידקדק הרבה ויקיים אותה המצוה עם כל החומרות והדקדוקים, וכעין שמצינו בגמרא (שבת קי"ח:) 'אביך במאי זהיר טפי' וכו'. ואף על פי כן גם באותה המצוה אל יכנס בחומרות של שגעון ושטות ומרה שחורות, רק ידקדק בה בלי שגעון בכל החומרות, אבל בשאר כל המצוות אין צריכין להחמיר כלל. והלואי שנזכה לקיים את כל מצוות התורה כפשוטן ממש בלי שום חומרות.

וגם בענין החומרות יתירות בפסח לא היה מסכים כלל על המרבים לדקדק יותר מדאי ונכנסים במרה שחורות גדולות. והאריך בשיחה זו אז כי איש אחד מאנשינו שאל את רביז"ל שאלה אחת בענין איזה חומרה בפסח איך להתנהג. ואז התלוצץ ממנו מאד, והירבה לדבר מענין זה שאין צריכין לחפש אחר חומרות יתרות ושגעון ובלבולים. ואמר שהוא בעצמו גם כן כבר היה שקוע בענין זה מאד שהיו עולים על דעתו חומרות יתרות מאד מאד. ופעם אחד היה חושב מחשבות בענין המים על פסח שחשש שמא יש איזה משהו במים ששואבין, ואם יכין לו מים על כל ימי הפסח כמו שנוהגין קצת, גם זה לא הוטב בעיניו, כי קשה לשמור היטב המים מערב פסח על כל ימי הפסח, ולא הוטב בעיניו שום מים רק מי מעין הנובעים ויוצאים והולכים ובאים מים חדשים בכל עת. אבל במקום שהוא היה יושב לא היה שום מעיין כזה, והיה בדעתו לנסוע על פסח למקום שיש שם מי מעיין כזה. כל כך נכנס בחומרות ומרה שחורות ודקדוקים יתירים. אבל עכשיו הוא מתלוצץ מזה כי אין צריכין לחפש אחר חומרות יתרות, אפילו בפסח.

והאריך בשיחה זו הרבה אז כי עיקר העבודה באמת הוא תמימות ופשיטות להרבות בתורה ותפלה ומעשים טובים בלי לחפש לחדש דווקא חומרות יתירות, רק לילך בדרך אבותינו הקדמונים, ולא ניתנה התורה למלאכי השרת. ואמר אז שבשביל זה עזבו העולם חכמות הדקדוק ואינם עוסקים בו כלל, כי דקדוק אין צריכין כלל, כי אין צריכין לדקדק על עצמו יותר מדאי לבקש חומרות יתירות. והאריך בזה מאד; הרי שלך לפניך דעת רביז"ל, ולמה לך להתבלבל בבלבולי חינם?

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שתהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך חג שמח