התקרבתי לרבנו לפני עשר שנים, אך בשנתיים האחרונות נפלתי מאוד

שאלה:

מאת יוסף:

שלום. אני מקורב אל רבנו כבר עשר שנים, בשנים הראשונות זכיתי להתבודד וללמוד הרבה תורה, אבל כבר שנתיים שאני נופל בנפילה אחר נפילה ונכשל בעבירות חמורות. הגעתי לדכדוך עמוק עד שנמאס לי לחיות וכבר חשבתי כמה פעמים על התאבדות. אולי תוכלו לעזור לי?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ג' ערב חג השבועות התשע"ג

שלום וברכה אל יוסף נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

כל הבעיה שלך זה רק גיאות וישות, שזה עוקר את האדם לגמרי, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן י"א) שגיאות וניאוף תלויים זה בזה, וכשאדם הכניס את עצמו בניאוף וכו', וכל מח מחשבתו זה רק ניאוף וכו', משם נובעת הגאווה שלו, שעל ידי זה הוא מאבד את שכלו ודעתו לגמרי, כמאמרם ז"ל (פסחים ס"ו) כל מי שיש בו גיאות אם חכם חכמתו מסתלקת ממנו.

באמת מובא בספרי מוסר שאין חוזק החסידות כתחילתה, ולכן תמיד כשאדם מתקרב בפעם הראשונה הוא בוער מאד מאד אחריו יתברך, ורוצה לקיים את דברי הצדיק שמעורר אותו מהשינה העמוקה, ומתחיל להתבודד להקדוש ברוך הוא וכו', ומתמיד בלימוד תורה הקדושה וכו', אבל אחר כך כשמתיישן אצלו הכל, על ידי זה לאט לאט הוא מתקרר, וכל זה בא מחמת הישות והגיאות שהוא חושב שהוא כבר הגיע לאיזו דרגה, ולכן הגיאות מטרידה אותו, כמאמרם ז"ל (סנהדרין צ"ח.) גסות הרוח שהיתה בירבעם טרדתו מן העולם.

ולכן לא בחינם שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ב) שצריכים תמיד לעשות התחלה חדשה, הן בהתקרבות להקדוש ברוך הוא, לדעת שעדיין אף פעם לא התקרב, עכשיו זו הפעם הראשונה שהוא מתחיל להתקרב אליו, וכן בכל פעם כשבא להתבודד עמו יתברך, ראוי לו לומר לפניו יתברך שזו הפעם הראשונה שאני חוזר בתשובה, ובאופן הזה יעשה בכל יום ובכל שעה ובכל רגע התחלה חדשה, וממילא לא יפול ביאוש, מאחר שעדיין לא התחיל להכנס אל הקדושה, ועכשיו מתחיל בפעם הראשונה. וכמו כן צריך להיות אצל הצדיק האמת שההתקרבות צריכה להיות בהתקרבות חדשה בכל יום ויום ובכל שעה ושעה להתקרב מחדש אל רביז"ל, ולא להגיד שאני כבר מקורב עשר שנים, אלא עכשיו זו הפעם הראשונה שאני זוכה להתקרב אל רביז"ל, שהוא הצדיק האמת.

אם אדם היה הולך בדרך זו, אז אף פעם לא היה נופל ביאוש ובדכאון, אבל מאחר שנכנסה בו תאוות ממון שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ג) שתאוות ממון זו עבודה זרה, ונעשה בעל חוב לעצמו, שתמיד צריך עוד ועוד ועוד וכו' וכו', וזה מה שעוקר אותו משני העולמות, ואדם כזה מאד מאד קשה לקרבו, כי כל מה שיגידו לו, הוא יגיד אני כבר יודע את הלימודים האלו וכו', ובאמת אדם צריך לדעת שאינו יודע כלל.

וסיפר מוהרנ"ת ז"ל (שיחות הר"ן סימן ש"ח) שפעם אחת בא אדם אל רביז"ל והיה שבור מאד מאד לאחר יאוש לגמרי, ורביז"ל הירבה לדבר עמו כל מיני דיבורים לחזקו ולעודדו וכו', וכוונת רביז"ל היה להוציאו ממקומות שנטבע בהם במים שאין להם סוף, אבל אותו האיש נתן כתף סוררת וחיזק את לבו ולא קיבל את דברי רביז"ל בלבו אף על פי שגם הוא הבין שדברי רביז"ל אמיתיים ונפלאים, אבל לא רצה לקבלם. ענה ואמר רביז"ל זה האיש דומה כמו מי שנטבע במים והולך לאיבוד, ובא אחד ופושט ידו ורוצה להוציאו משם, והוא נותן כתף סוררת ופונה ערפו בעזות ואינו רוצה להניח את עצמו לתפוס בו להוציאו, ובורח מן הבא להצילו; כמדומה לי שגם אתה נמצא באותו מצב, שכל מה שרוצים להציל אותך, אתה נותן כתף סוררת ולא רוצה לקבל את הדיבורים האלו.

ולכן ראה מה לפניך ותתיישב היטב בדעתך כי חבל על כל יום ועל כל שעה שאתה מסתובב ממורמר ובדכאון שזה לא יביא אותך לשום מקום, אלא לבית משוגעים וכו'. 

אני מאד מקווה שתכניס את הדיבורים האלו בתוך לבך ודעתך, לפני שיהיה מאוחר ותצטרך אישפוז.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך חג שמח