מצבנו הכלכלי קשה ודחוק. האם בעלי אשם בכך או שזו גזירה משמים?

שאלה:

מאת מירי:

לכבוד הצדיק שלום רב. אני נשואה כמעט שתים עשרה שנה. בעלי עזב את הכולל על מנת להתפרנס בכבוד ולאפשר למשפחה חיים טובים, ואף למד כמה מקצועות, אך הוא לא מצא בהם עבודה. הייתה תקופה שהוא גם עבד בעבודה פיזית, אך זה היה קשה מדי עבורו. אנחנו לא חיים בשפע, אבל בסופו של דבר השם שולח לנו את מה שאנחנו צריכים.
כבר שנים אין לו סדר בחיים, הוא לא קם בשעה קבועה ולא ישן בשעה קבועה. לי זה מאוד מפריע ואני רוצה שהוא ישנה את ההרגלים שלו, אך הוא טוען שעוברים עליו קשיים כי הוא קרוב לרבי נחמן, וכל מי שקרוב לרבי נחמן לא מוצא את עצמו. אני תמיד עסוקה בבית עם הילדים והבית, וכמעט כל העול של הבית מוטל עלי, למרות שהוא אומר שאם אני צריכה עזרה הוא יעזור לי, המציאות היא שכל היום מתרוצצת והוא לא עוזר.
השאלה שלי היא: למי אני צריכה לבוא בטענות אם יש בבית דוחק? אליו, שהוא ממונה על הפרנסה, או לראות את זה כגזירה משמים שצריכים להתפלל כדי שהיא תתבטל והמצב ישתפר? והאם מה שבעלי עובר זה תלוי בו או שגם זו גזירה משמים?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ה' לסדר שלח כ"א סיון התשע"ג

שלום רב אל מירי תחי' 

לנכון קבלתי את מכתבך.

את צריכה לדעת שחסיד ברסלב הוא רק מי שמציית את רביז"ל, כי מי שלא מציית את רביז"ל, הוא לא החסיד שלו. נקודה!

ידוע שמוהרנ"ת ז"ל הלך פעם לציון רביז"ל, והיה איתו אז תלמידו רבי נחמן טולטשינער ז"ל, והבגד שלו היה קרוע, אמר לו מוהרנ"ת ז"ל לך קודם לתפור את הבגד שלך, כי רביז"ל הקפיד על זה מאד לא ללכת בבגדים קרועים, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קכ"ז) שהבגדים תובעים את האדם, ואם הם קרועים אין לו שמירה, אז הוא ענה "אני אתפור את זה אחר כך, אני רוצה ללכת אתכם דייקא", ענה ואמר לו מוהרנ"ת ז"ל אם לא מצייתים את הרבי מה צריכים לבוא אליו? 

הרי שלך לפניך שאין דבר כזה שאחד שקורא את עצמו חסיד ברסלב שיהיה מופקר וכו', ואין לו שום סדר וכו'.

חכמינו הקדושים אמרו (אבות פרק ב') יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון, וידוע שרביז"ל אמר (חיי מוהר"ן סימן תק"א) שחפץ מאד שיהיה לנו פרנסה, אף על פי שבטחון גם כן טוב מאד, אף על פי כן טוב מאד כשזוכין שיש לו מעמד פרנסה, כי במקום עבודת הבטחון, במקום זה יעשה עבודה אחרת, כלומר כי אם לא יהיה לו מעמד פרנסה ויהיה לו בלבול הדעת מהפרנסה, ויצטרך בכל פעם לחזק עצמו במדת הבטחון, במקום זה יעסוק בעבודה אחרת והתחזקות אחר בשאר עניני עבודת השם.

ולכן מה טוב ומה נעים שבעלך יקח עבודה מסודרת, ולא יתבייש משום עבודה שרק מציעים לו, כמו שרביז"ל סיפר בסיפור של הבעל בטחון שלקח על עצמו אפילו לנקות רפת וכו', ואמרו חכמינו הקדושים (פסחים קי"ג.) פשוט נבילתא בשוקא ושקיל אגרא, ולא תימא כהנא אנא וגברא רבא אנא, וסניא בי מלתא; תוריד את העור של הנבלה בתוך השוק, ותקבל על זה שכרך, ואל תאמר אני כהן או אני אדם גדול, וזה לא מתאים לי, היינו אדם צריך לקחת כל מה שרק מציעים לו עבור פרנסה.

העיקר תשתדלי מאד מאד לשמח את בעלך ולא להציק לו, ואדרבה לחזק אותו שיקיים את הרצון של רביז"ל, כי האשה יש לה כוחות נפש בלתי מוגבלים וכו' וכו', במקום לבכות לו כמאמרם ז"ל (תמורה טז.) אשה כיון שאין לה תבואה בתוך ביתה מיד צועקת.

ולכן תעשי כל מה שבידך רק לשמח את בעלך, והרגע שתהיה שמחה בבית, יהיה רוגע בבית, והשמחה תביא פרנסה, ויהיה לו חשק לצאת לעבוד ולהביא פרנסה, או שילך להפיץ את ספרי רביז"ל אשר אין דבר יותר גדול מזה, כי את ובעלך צריכים לדעת שקיבלנו מרביז"ל מתנה שנקראת הפצה, להפיץ את ספריו הקדושים בתוך שכבת העם, כי בפירוש גילה לנו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן י"ד) שעל ידי שמקרבים בני אדם לעבודת השם יתברך מעלים את כבוד השם יתברך לשורשו, ואמרו חכמינו הקדושים (בבא מציעא פ"ח.) על הפסוק (ירמיה ט"ו) "אם תוציא יקר מזולל" –  אלו שמקרבים בני אדם לעבודת השם יתברך, כי זה נקרא מוציא יקר מזולל, היינו מזילותה דגלותא.

ולכן כל מי שילך להפיץ, תמיד יהיה לו כסף בכיס, וזה בדוק ומנוסה, כי מי שזורע רוחניות צומחת לו גשמיות, והלוואי שבעלך היה מציית את מוהרנ"ת ז"ל שהניח לנו צוואה ארבעה ימים לפני הסתלקותו ואמר אז לאנשי שלומינו "העובדא שלכם יהיה יפוצו מעיינותיך חוצה", ואז אף פעם לא היה חסר לו כסף בכיס.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפני תשכילי ותצליחי.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים